מַשָּׂא m (b. h.; 1) carrying. Kel. I, 1 מטמאין במ׳ make the carrier unclean. Ib. 3 ששוה מַגָּעוֹ למַשָּׂאוֹ the touch of which has the same effect as the carrying of it; a. fr. —2) מ׳ ומַתָּן carrying and giving, business, dealings; worldly affairs; intercourse. Sabb. 120ᵃ במ׳ ומ׳ in worldly affairs, opp. בדברי תורה. Kidd. 35ᵃ איש דבר מ׳ ומ׳ a man (has the protection of the law) because he is engaged in business. Yoma 86ᵃ מַשָּׂאוֹ ומַתָּנוֹ וכ׳ his dealings with men; a. fr.—Kidd. 30ᵇ כל משאו ומתנו בך he (the tempter) will always be busy with thee. —3) burden. Tanḥ. B’midb. 2, v. מַשּׂוֹא.—Trnsf. burden of prophecy. Gen. R. s. 44 עשרה לשונות נקראת נבואה … מ׳ וכ׳ prophecy goes by ten names: ‘vision’ … ‘burden’ &c.; ib. רבנן אמרי מ׳ כמשמעו וכ׳ the Rabbis say, the severest of all is massa, as its name indicates (burden) &c.; Cant. R. to III, 4; a. e.—Pl. מַשָּׂאוֹת. Gitt. 71ᵃ מ׳ ומתנות business transactions.