מְרַע II, (denom. of רְעַע) sick, suffering. Targ. Y. Gen. XVIII, 1 מ׳ מִכֵּיבָא וכ׳ (not מַכִּי׳) suffering from the wound &c.; Targ. Y. I Deut. XXXIV, 6 מ׳ מִגְּזֵרַת וכ׳. Targ. O. Gen. XLVIII, 1 מְרָע ed. Berl. (oth. ed. a. Y. שכיב מ׳); a. fr.—Esp. (in Talm. also in Hebr. dict.) שכיב מ׳ dangerously ill, expected to die. Targ. I Sam. XIX, 14 (v. preced.).—B. Bath. IX, 6 שכיב מ׳ שכתב וכ׳ if a sick man assigns all of his property to a stranger (as an unqualified donation, v. מַתָּנָה). Ib. לא כתב בה ש׳ מ׳ if it was not stated in the document that he was sick; הוא אומר ש׳ מ׳ היה he (the donor) says that he was sick (at the time), opp. בריא. Ib. 152ᵃ, a. fr. מתנת ש׳ מ׳ the donation of a sick man; a. v. fr.—Pl. מַרְעִין, מַרְעַיָּא. Targ. Y. I Deut. l. c. Targ. Ps. CXXVI, 1 היך מ׳ וכ׳ like the sick when recovering (h. text כחלמים, v. חָלַם I). Targ. Ez. XXXIV, 4; a. e.; v. מְרִיעַ.—Fem. מַרְעָא, מְרַעֲתָא, מְרָעיתָא. Targ. Ps. LXIX, 21 והא היא מרעא ed. Lag. (Var. מוצא, cler. error; ed. Wil. והא היא תקיפא; h. text וָאָנוּשָׁה). Targ. Cant. II, 5. Ib. V, 8. Targ. Koh. V, 12; 15; a. e.—Pl. מְרָעְאָן. Targ. Y. Gen. XXX, 36 (some ed. מַרְעָאָן).