מַרְמִירָא, (marmor, μάρμαρος) marble, in gen. polished stone. Targ. Y. Deut. IX, 9, sq.; a. e.—Pl. מַרְמִירִין, מַרְמִירַיָּא. Ib. V, 19. Targ. Esth. I, 6. Targ. I Chr. XXIX, 2. Targ. Lam. III, 9.—V. מַרְמָרָא.