מְצִיעַ, מְצִיעָא m. (מְצַע) 1) (noun) middle, midst. Targ. O. Num. XXXV, 5 מציע ed. Berl. (oth. ed. מציעא; Y. מיצעא).—Constr. מְצַע. Targ. Ps. XXII, 23; a. e.—Pl. מְצִיעִין. Targ. Jud. XV, 4 ed. Lag. (oth. ed. מְצִיעָן). —2) (adj.) middle, average. Ned. 31ᵇ top R. N. (ed. מיצעא).—בבא מציעא. v. בָּב I.—[מְצִיעַיָּא, Targ. Prov. XXIX, 13 Ms., v. מַצְעָיָא.]