מְפַתֵּחַ m. (פָּתַח, Pi. 2) 1) engraver, sculptor. — Pl. מְפַתְּחִים. Kel. XXIX, 5 מקבת של מְפַתְּחֵי אבנים the sculptors’ mallet (contrad. to סַתָּת stone-cutter). —2) seal-ring. Tosef. Sabb. IV (V), 11 מ׳ שבאצבעה; Sabb. 62ᵇ מ׳ שבידה (corresp. to טבעת שיש עליה חותם, ib. VI, 3).