מַפְקָנָא m. (נְפַק) 1) = h. מוֹצָא, coming forth; מ׳ דמיא spring; (of a building) exit; (of troops) exodus, march. Targ. II Kings II, 21.—Pl. מַפְקָנִין. Targ. Ps. CXXVI, 4.—Targ. Ez. XLII, 11. Targ. Num. XXXIII, 2 (ed. Berl. מַפְּ׳; Y. ed. Vien. מִפְ׳); a. e. —2) discharge from the bowels. Gitt. 56ᵇ, v. מַעֲלָנָא.—V. מַפַּקְתָּא.