מְכַשֵּׁף, sorcerer. Snh. VII, 4. Ib. 11 המ׳ העושה מעשה a sorcerer, that is, he who performs a real act of sorcery; a. fr.—Pl. מְכַשְּׁפִים. Tanḥ. Vaëra 3. Snh. 67ᵇ אוב … בכלל מ׳ היו Ob and Yidʿoni are included in the law against sorcerers; a. fr.