מֵיכַל, מֵיכְלָא I m. (אֲכַל I) 1) food. Targ. Lev. XI, 34. Targ. Jud. XIV, 14; a. e.—Pes. 114ᵃ מֵיכְלָךְ, v. פְּחַת. Succ. 29ᵃ; 48ᵃ מאני מ׳ eating vessels, dishes, opp. to drinking vessels. —2) (infin. of אֲכַל) eating. Gen. R. s. 19 במֵיכְלֵיה when eating thereof; a. fr.