מַטּוּל III, מַטּוּלָא, (מָטוּל III, מָטוּלָא, מְטוֹ׳) m. (נְמַל) 1) weight, burden(h. . Targ. O. Num. XI, 11 (ed. Amst. מָ׳). Targ. ib. IV, 27 (O. ed. Amst. מַטְלְהוֹן, read: מַטֻּלְ׳). [Ib. 24 למִיטַּל ed. Berl., למֵטוֹל ed. Amst.; Y. למָטוֹל, infin. of נְטַל.]—Targ. Y. I ib. XXV, 8 מן מְטוֹלָא through the weight (of the two bodies); a. fr.—Y. Ḥag. I, 77ᵇ top הוון מטענין לון מטולין והוון מתכוונין … חד מ׳ they (the Romans) made them carry loads (on the Sabbath), and they (the Jews) arranged it so that each two persons should carry one load.—Pl. מַטּוּלִין. Targ. Is. XLVI, 1.—Y. Ḥag. l. c. —2) burden of prophecy. Targ. Is. XXI, 1 Rashi מטול (ed. מטל); Y. Taan. IV, 69ᵇ top מ׳ רב בערבייא a heavy burden of prophecy (charge) against Arabia. V. מַטְּלָא.