מוֹקְמָא f. (קוּם) 1) stand; with suffix מוֹקְמַת־. Targ. II Chr. XXXV, 15 על אתר מ׳ ed. Lag. (ed. Beck על מ׳; h. text מַעֲמָד). *2) place of combats, arena. Ex. R. s. 30 שנים שירדו למ׳ וכ׳ (some ed. a. Matt. K. מקמא) two entered the arena (for a combat), one a professional, the other a private (amateur).—V. קוּם ch.