לְקִינָא, (לקק, cmp. לָגִין a. Greek λεκάνη) bottle, flask. Targ. Jud. VI, 38 לקנא ed. Lag. (Var. לקי׳, לגינא, Ar. לקונא; h. text ספל).—Sabb. 12ᵃ ללקי׳ דמיא Ar. (Ms. M. ללקנא; ed. לקנא, corr. acc.) into a flask filled with water. Ib. 143ᵃ (Ms. M. לנקא, corr. acc.; Rashi Ms. לקונא, v. Rabb. D. S. a. l. note 100). Ber. 62ᵃ מקרקשא … בלקנא (Ms. O. בלקונה) clappered … with a nut in a flask. B. Kam. 113ᵇ, v. פְּלִיזָא.—Pl. לְקִינִין, לַקְנִין. Targ. Job XXXII, 19, v. לְגִינָא.—Gen. R. s. 13, v. next w.