לוּט ², [to cover, talk secretly; cmp. לחש,] to curse. Perf. לָט, לְוַט. Targ. Lev. XX, 9. Targ. I Kings II, 8 לְוָטַנִי; a. fr.—Part. לָאֵיט, לָאט, לָיֵיט, לָיֵט, לוּט. Targ. Y. I Num. XXIII, 8, Targ. Y. II, Num. XXIII, 8. Targ. Gen. XXVII, 29; a. fr.—Part. pass. לִיט, לוּט, לְווּט. Ib. III, 14; a. fr. Gen. R. s. 44 לוֹט לוטא; Yalk. ib. 76 ליטא, v. לוֹט I.—Snh. 49ᵃ top (prov.) תהא לוּטָא ולא תהא לָאטָה ed. (Ms. M. לָיְטָא, v. Rabb. D. S. a. l. note, Rashi ולא לטה) be cursed rather than cursing. Ib. 111ᵃ מֵילַט קא לַיְיטַת לי wilt thou curse me?—Ib. 113ᵃ [read:] ודילמא כי לט יהושע הכי לט (v. Rabb. D. S. a. l. note) is it so that when Joshua cursed (Jericho) he meant &c.?—Lev. R. s. 17 לְווּט ביתא באילין לְווּטַיָּא (בגוה) (Yalk. ib. 563 לִיט) cursed (with leprosy) is the house with such accursed inmates (who refuse favors to their neighbors); ib. (play on שקערורת, Lev. XIV, 37, as if שקע ארר) שקיע ביתא באילין לוו׳ to ruin goes the house with such &c.