לוֹחָא, לֹחָא m. (= לוֹעָא; v. לְחִי) 1) jaw, cheek. Y. R. Hash. I, 58ᵇ top לוֹחָיךְ, v. יַפַּח.—Pl. לוֹחַיָּא. Targ. Y. Deut. XVIII, 3. —2) fish-hook. — Pl. לוֹחֵי, לֹחֵי. Sabb. 18ᵃ לוחי וקוקרי Ms. O. a. Ar. (ed. לחי) hooks (fish-lines) and traps of little joists; Gitt. 61ᵃ top.