יָקָר m. (b. h.; preced. wds.) 1) heavy; dear, precious, worthy; honored. Tosef. B. Kam. IX, 12 המתבייש מן הי׳ who is put to shame by a person of high dignity (opp. פגום).—Pl. יְקָרִים, יְקָרִין. B. Bath. 100ᵇ; Meg. 23ᵇ (address to mourners) עמדו י׳ עמודו וכ׳ stand up, dear friends, stand up &c. Men. 44ᵃ דמיו י׳ its price is high; a. fr.—Tosef. Kel. B. Kam. III, 2 היְקָרִין R. S. to Kel. III, 5 (ed. היקירן, הייקרין) the heavy earthen vessels used for boiling pitch.—Fem. יְקָרָה, pl. יְקָרוֹת. Keth. 106ᵃ; Snh. 43ᵃ נשים י׳ וכ׳ worthy women in Jerusalem.—V. יַקִּיר. —2) (noun) precious object, prize; choice. Gen. R. s. 67 (ref. to Prov. XII, 27) כדי … שהוא יְקָרוֹ של עולם וכ׳ in order that Jacob might come who is the choice of the world &c.; ib. שאינם נוטלים מן יְקָרָם שלעתיד לכוא וכ׳ that they shall receive in this world nothing of their prize reserved for the hereafter; Yalk. ib. 115, v. חָרַץ.—Pl. יְקָרוֹת. Ib. כדי … ויטול את הברכות שהן י׳ של עולם חרוצות לו in order that Jacob might come and take the blessings, which are the choice of the world, decreed to him (Gen. R. l. c. שמעיקר העולם חרוצות לו).