יַנִּיק, יָנִיק, יָנִיקָא m. (v. יָנוֹקָא) 1) suckling, child; young. Targ. I Sam. XV, 3. Targ. Jud. VIII, 20 (h. text נער). Targ. Is. LXV, 20 י׳ ימין (h. text עול ימים); a. fr.—Kidd. 32ᵇ י׳ וחכים young but wise; a, fr.—Pl. יַנִּיקַיָּא. Lev. R. s. 5, beg. (translating עויליהם, Job XXI, 11) יַנִּיקֵיהוֹן their young ones (v. Gen. R. s. 36; Yalk. Job. 908). —2) (v. יוֹנֶקֶת) branch, twig.—Pl. as ab. Targ. Ps. LXXX, 12 יַנִּיקָהָא (Ms. ינקיהא; h. text יוֹנְקוֹתֶיהָ).