חִיתּוּךְ, חִתּ׳ m. (חָתַךְ) 1) cut, incision, articulation. Nidd. 25ᵃ ח׳ ידים וכ׳ indications (in the embryo) of hands and feet. Y. Sabb. VII, 10ᶜ bot. —2) *(cmp. גְּזֵירָה) sentence, (condemning) verdict.—Pl. חִיתּוּכִין, חִתּ׳. Lam. R. to II, 1 (expl. תָּו, Ezek. IX, 4) ח׳ ופספס sentences and verdicts (Mus. s. v. פסיפון: כתיטא בפ׳ like the letter Θ, for θάνατος, at voting; Yalk. Ez. 349 only פס׳; Ar. s. v. פספס: חתיכה פספסן, ed. pr. התֵּיבָה).