חוֹר I, חוּר II m. (b. h.; preced. wds.) 1) hole, cavity. Pes. 8ᵃ ח׳ שבין אדם לחבירו a cave between two residences of neighbors.—Sabb. 52ᵇ מחט שניטל חוּרָהּ (Ms. M. חוּדְדָהּ, Ms. O. חֲרָרָהּ, some ed. חוּדָּהּ) a needle whose eye is broken off; ib. 123ᵃ חֲרָרָהּ (Ms. M. חוּדָּהּ); Kel. XIII, 5 חֲרִירָהּ; Tosef. Kel. B. Mets. III, 9 חודה.—Pl. חוֹרִין. Pes. l. c. Ib. חוֹרֵי בית וכ׳ the upper and the lower holes in the wall; a. fr. —2) ant’s store, v. חוֹרָר. [Pesik. Shor p. 74ᵇ חורין דדהב, v. חַזּוּר.] [Y. Maasr. V, end, 52ᵃ חור אחד, v. זוּר II.]