זַמְזוּמֵי, (infin. of זמזם tinnire, P. Sm. 1132, v. זָמַם I) playing on a tingling instrument. Erub. 104ᵃ כי קלא דז׳ as the sound of tingling; [Ms. M. דמן מזומה, Ms. Alf. כי זמומי; Asheri: כמו זִימְזוּמֵי; Sefer ha-Ittim כמַזְמוּטֵי].