זֵידוֹנָא, זֵידָנָא m. (preced.) 1) wilful, violent; tyrant. Targ. Prov. XXI, 24. Targ. Job XXXI, 3. Targ. Y. Deut. XVI, 22.—Pl. זֵידוֹנִין, זֵידָנִין. Targ. Ps. LXXXVI, 14 (ed. Lag. זֵדוֹנִין). —2) seething, boiling over; trnsf. passion.—Pl. זֵידוֹנַיָּא, זֵידָנִין, זֵידָנַיָּא. Targ. Ps. CXXIV, 5 (Ms. זידנין).—Ib. XIX, 14 זֵידוֹנַ׳ ed. Lag. (ed. Wil. זֵידָ׳), v. זָדוֹן ch.