דָּנִסְטֵיס, (δανειστής, danista) money-lender, usurer, creditor. Ex. R. s. 29 טוס … (corr. acc.). Ex. R. s. 31, beg. דיוסטוס (corr. acc.). Num. R. s. 9, beg. הד׳ משבר שיניו the lender breaks the debtor’s teeth (enforces his claim). Y. Sabb. II, 5ᵇ top (ref. to יַשִּׁי, Ps. LV, 16) he makes the angel of death ד׳ שלו (some ed. דינ׳) his creditor (to collect his debts, visit his sins). Y’lamd. Thazr. end (quot. in Ar.) דנסטס, (Var. דינסטיס, corr. acc.). [Ib. to Deut. IV, 30 אני דינאסטוס וכ׳ ed. Koh. (v. Var. ib.), v. דִּינָאטוֹס.]—Pl. דָּנִסְטִין. Ib. to Deut. XXIV, 10.—Y. B. Mets. II, 8ᶜ אילין דאיסרטוס; Y. Ab. Zar. V, 42ᵇ bot. אילין דאוסיניסי, read: דָּאנִסְטִיסֵי.