דִּימוֹסְיָא, (דמוסיא) f. (δημόσια, τὰ) 1) public affairs. Gen. R. s. 8 בד׳ של מדינה Ar. (ed. בדִימוֹסָהּ; Yalk. Job 907 בדימוסיס) with the public affairs of the country. —2) (δημόσιος = fiscus) state property. Y. Snh. X, 28ᵇ top ואחד ד׳ לכולן and one golden calf was the common property of all the tribes. Gen. R. s. 84, end; Yalk. ib. 143 they sold him לדמ׳ של וכ׳ to the public treasury (as a state slave). —3) (also as pl.) state-tax, confiscation. Lev. R. s. 30 למגבי דמ׳ וכ׳ to collect the taxes &c. Ib. התיר … מדמוסא שלהן (corr. acc.) he remitted one third of their due taxes; Pesik. Ul’kaḥ. p. 182ᵇ. Ib. Shek. p. 11ᵃ sq. אייתי דִּימוֹסַיִּךְ bring thy demosia; Yalk. Ex. 386 דִּימוֹסַיִּיךְ; Yalk. Prov. 953.—Pl. (Hebr.) דִּימוֹסְיָאוֹת, דִּימוֹסִיּוֹת. Lam. R. to III, 7. —4) public bath, v. דִּימוֹסִין.