דְּיֵיטָא, דְּיֵיטִי, דְּיוֹטָא, דִּיאֲטִי f. (δίαιτα, diaeta) 1) chamber, sitting-room (generally up-stairs); compartment, story. Sabb. XI, 2 (96ᵃ) בדייטי אחת Y. ed. a. Ar. (Bab. דיוטא, v. Rabb. D. S. a. l. note 1) in the same story (of separate buildings). B. Bath. 63ᵃ דיי׳ העליונה Ar. (ed. דיו׳) upper story. Y. Yeb. I, 3ᵃ bot. לד׳ התחתונה וכ׳ to the nethermost room of the nether world (utmost degree of damnation; Gen. R. s. 68, a. e. אמבטה, אַמְבְּטִי; בְּטִי, ביטי). Tosef. Erub. IX (VI), 21 דיוטא ed. Zuck. (Var. דיאטה, ed. דיאטס, corr. acc.); a. fr.—Gen. R. s. 62 they buried him בדיוטרין שלו (corr. acc.) in the compartment designated for him.—Pl. דְּיֵיטוֹת, דְּיוֹטוֹת, דְּיוֹטָאוֹת. Erub. VIII, 11 (88ᵃ) שתי ד׳ וכ׳ two upper compartments opposite each other (with a common yard between them). Tosef. ib. VIII (V), 11, v. אִלְקְטִי. Ib. XI (VIII), 4; a. fr. —2) arbitrator’s office, whence diaeta, name of a prison in Cæsarea in the Roman days. Esth. R. introd., beg. (some ed. דְּיָטִי).