דִּיאֲטַגְמָא, (διάταγμα) edict, ordinance. Targ. II Esth. III, 15; a. e.—Sifré Deut. s. 33 כדיוט׳ ישנה like an antiquated ordinance. Lev. R. s. l; a. fr.—Pl. דִּיאֲטַגְמָאוֹת, דִּיטַ׳, דְּיוֹטַ׳. Ex. R. s. 30; a. e.—דִּיאֲטַגְמָטִין. Y. Shebu. VII, 38ᵃ bot. דיאטיגמתין; Y. Keth. IX, 33ᵇ bot. דין מוגמרין (corr. acc.).