גּוּרְיְתָא, (v. גּוּרְיָא) a young female cub (dog or lion). Erub. 86ᵃ (prov.) נבח בך כלבא עול נבחא בך גוריתא וכ׳ Ar. (ed. נבח בך גוריית׳, corr. acc., v. Rabb. D. S. a. l. note 400) if the dog barks at thee, go in; if the bitch barks at thee, go away, i.e. you can endure a quarrelsome son-in-law, but not a quarrelsome daughter-in-law. Sabb. 67ᵃ (in a charm formula) אאוסי דגורייתא (Rashi דגורית׳) on the nostrils of a lioness.—Pl. גּוּרְיָיתָא, גּוּרְיָאתָא. Ib. 155ᵇ בג׳ זוטרי it means young dogs (which eat flesh with difficulty). Keth. 61ᵇ she plays בג׳ קיטנייתא with little cubs (Ar. קיסנייתא), v. נרדשיר. [Ar. גוריתא, name of a bird, v. גִּירוּתָא.]