בֵּן, constr. בֶּן (b. h.; בנה) offspring, son, child. שבוע הב׳ the male child’s week, a disguise for circumcision day, adopted during the Hadrianic persecutions. Snh. 32ᵇ; Y. Keth. I, 25ᶜ; a. e.—ישוע הב׳ a disguise for פִּדְיוֹן הבן. B. Kam. 80ᵃ.—… בְּנוֹ של the son of, v. שֶׁל. בְּנָן של קדושים descendant of holy men. Ab. Zar. 50ᵃ; a. e.—Pl. בָּנִים, constr. בְּנֵי. Ab. III, 14 ב׳ למקום chosen children of God. Gen. R. s. 82 בָּנֶיהָ של תורה children (followers) of the Law.—Trnsf. belonging to, fit for &c.; e.g. בני גולה those belonging to the colony of exiles, Babylonians &c.; בני גליל Galileans; בני אכילה things fit to be eaten &c. [For such compounds as are not self-evident, see the respective determinants.] [בני פיקרין, v. בְּנִיפיקָרִין.]