קְשַׁשׁ II, (cmp. preced; a. קְשֵי) [to be hard, cmp. יָשַׁן,] to be old. Targ. I Sam. XII, 2 קַשֵּׁית Levita (Regia קָשֵׁית; ed. Wil. קָשֵׁישׁ, v. קַשִּׁישׁ).—Keth. 95ᵇ וקַשׁ לחמש שנין and after five years the orchard grew old (ceased to bear). Ib. כיון … עביד דקִישׁ since they knew that an orchard is liable to get old. B. Bath. 167ᵇ מֵיקַשׁ הוא דקַשְׁיָא וכ׳ Ms. R. (ed. מיקש הוא דקַשָּׁה לה; Rashb. מִיקְשָׁא קשיא) she has grown old, and her voice is rough. Ḥag. 13ᵃ לא קַשָּׁאִי I am not old enough; כי קַשׁ נח וכ׳ when he was old enough, R. Joḥ. was dead. Ib. 5ᵇ. Snh. 108ᵇ יהא רעוא דתֵיקוּשׁ ותינוק ולא תמות Ar. s. v. חל 3 (ed. יהא רעוא דלא תמות) be it God’s will that thou grow old and grow young again and never die; a. e.—V. קַשִּׁישׁ.