פָּתִית, (פָּתַת) broken piece. — Pl. פְּתִיתִים, פְּתִיתִין. Men. 75ᵇ (ref. to Lev. II, 6) אותה לפ׳ ולא פְתִיתָהּ לפ׳ thou shalt break it in pieces, but not a piece of it again in pieces (v. פַּת). Ib. VI, 4 (75ᵇ) וכולן פתיתין בכזית Ms. M. (Bab. ed. פותתן; Mish. וכולן כזיתים; Mss. פְּתִיתָן) and all of them must be broken in pieces of the size of an olive; Y. Ber. VI, 10ᵃ bot. Men. 18ᵇ תורת פ׳ the duty of breaking in pieces; a. e.