מַעֲלָנָא m. (עוּל) 1) entrance, gate. Targ. Jud. IX, 40. Targ. Ps. CXVIII, 20 (some ed. מעליא, corr. acc.); a. fr.—Gitt. 56ᵇ מ׳ אית לה it has an entrance (for taking in food), opp. מפקנא discharge.—Pl. מַעֲלָנַיָּא. Targ. II Chr. XXIII, 14. Targ. Ps. LXXXVII, 2; a. e. —2) mostly pl. (= מֵעֲלָא) setting. Ib. L, 1. Targ. Josh. I, 4; a. fr.—[Targ. Ps. XIX, 6 באורח מעלני בפניא Ms. (read מַעֲלָנֵיה; ed. only באורחא).]