הגדרה^[1] - זמן לידתה של ריעותא שנמצאה במקח - אם הוא לפני הקנין או לאחריו - נקבע לפי הרשות שבה מצאוה.

הערך "כאן נמצא כאן היה" דן במקח שנמצא בו מום, ואין ידוע אם נולד לפני הקנין ובטל המקח (ראה ערך מקח טעות), או לאחריו והמקח קיים, או באשה שנמצא בה מום לאחר הקידושין, ואין ידוע אם נולד בה לפני הקידושין ומקחו מקח טעות, ואין לה כתובה (ראה ערך כתובה וערך מומי אשה וערך קדושי טעות), או לאחר הקידושין ויש לה כתובה. ובשני אופנים:

• כשנמצא ברשות הלוקח, אין חוששים שנולד עוד ברשות המוכר, לפי שתולים לומר שכאן נמצא כאן היה, ולא ברשות הקודמת (ראה להלן: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות).

• כשנמצא ברשות המוכר, תולים לומר שנולד לפני הקנין, לפי שכאן נמצא וכאן היה קודם לכן (ראה להלן: ברשות שנמצאה בה).

במובן רחב, הוזכר בדברי הראשונים "כאן נמצא כאן היה" אף שלא לענין שינויי הרשות, כגון: לענין טומאה (ראה ערך אין מחזיקין ממקום למקום) וערלה (ראה רמב"ן ושאר ראשונים בבא בתרא כד א), וכן באופנים שאמרו שאין מחזיקים ריעותא מספק (ראה רשב"א שבת קנא א ד"ה ומיהו, וריטב"א שם ד"ה רב, ורשב"א עירובין מז ב ד"ה מהא, ושו"ע חו"מ רנ כו, ועוד), וכן באותה שאמרו כל הטומאות כשעת מציאתן (ראה ערכו. ראה רשב"א כתובות עה ב ד"ה רבה). על כל אלו וכיוצא בהם, ראה על כל ענין בערכו.

בהחזקת ריעותא מרשות לרשות

נולד הספק ברשות לוקח עליו להביא ראיה

הנושא את האשה ונמצאו בה מומים - ובא להוציאה בלא כתובה (רש"י כתובות עה א ד"ה נכנסה. ראה ערכים: כתובה; מומי אשה; קדושי טעות) - על הבעל להביא ראיה שעד שלא התארסה היו בה מומים אלו, והיה מקחו מקח טעות (כתובות עה א; רמב"ם אישות כה ד; טור אהע"ז לט; שו"ע אהע"ז קיז ח), שיש לומר כאן נמצאו וכאן היו (כתובות עה ב), שברשות זה נמצאו וברשות זה אנו מחזיקים שהיו, שאין מחזיקים ריעותא מרשותו של הבעל לרשות האב (רשב"א חולין יא א ד"ה ובשם, ובתורת הבית ג ו), ויש שכתבו שהוא סברא שכיון שנמצאו ברשותו תולים שמזלו גרם (ראה להלן: בספק שנולד לגריעותא; באיסור והיתר).

החליף פרה בחמור, ומשך בעל החמור את הפרה - ונקנה בזה החמור מיד לבעל הפרה (ראה ערך חליפין) - ונודע שמת החמור, זה אומר קודם שמשכת את הפרה מת החמור, וזה אומר לאחר שמשכתי את הפרה מת, וכבר קנוי הוא לך, כל שנולד ספק ברשותו עליו הראיה (כתובות עו א,ב, ורש"י שם א ד"ה ומשך וד"ה עד. וראה להלן: ברשות שנמצאה בה), ועל בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור לפני משיכת הפרה (רש"י שם ד"ה כל; ראה תוספות שם ד"ה כל; רמ"א חו"מ רכד א), שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת הפרה, ואנו אומרים "כאן נמצא כאן היה", ברשות בעל הפרה נמצא החמור מת, ברשותו אירעה המיתה (רש"י שם ורשב"א כתובות עו ב ד"ה הי, בדעת רש"י. וראה להלן: הרשות).

לקח בהמה מחברו ושחטה ונמצאה טריפה, ואין ידוע מתי נטרפה, עליו להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה (ראה כתובות עו ב, ורש"י ד"ה לא הוגלד; רמב"ם מכירה כ טו; טוש"ע חו"מ רכד ב), שכאן נמצאה הריעותא וכאן היתה (ראה מרדכי כתובות רו).

דעת רבי יהושע

יש שכתבו שהדברים אמורים לדעת רבן גמליאל, אבל לדעת רבי יהושע שמי שנשא אשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת משארסתני נאנסתי ותובעת כתובה מאתים, והוא אומר עד שלא ארסתיך נאנסת, והיה מקחי מקח טעות (ראה ערכים: טענת בתולים; כתובה) - אינה נאמנת (כתובות יב ב), הרי זה אף אם כבר נכנסה לרשות הבעל (רש"י כתובות עה ב ד"ה רבא), שאין אומרים כאן נמצא כאן היה, אלא הולכים אחר חזקת ממון (ראה ריטב"א כתובות שם ד"ה אימא, בדעת רש"י).

מהאחרונים יש שכתבו שרבי יהושע סובר שאינה נאמנת מטעמים אחרים (ראה פני יהושע כתובות עה ב; שב שמעתתא ב ח; דרוש וחדוש מערכה יב אות כא; חמדת שלמה כתובות עה ב ד"ה אך; בית יצחק יו"ד יז יב), ומהראשונים יש שכתבו שהדברים אמורים כשלא היתה שהות שתיבעל אחר הנישואין, שודאי היתה הריעותא קודם (ראה רשב"א שם עו א ד"ה רב; שיטה מקובצת שם ד"ה פירוש).

דעת רב אשי

באשה שנמצאו בה מומים לאחר הנשואין, אמר רב אשי, שהטעם שעל הבעל להביא ראיה, משום שהיא כאומרת "מנה לי בידך" (ראה כתובות עו א), ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאף לפי רב אשי אין חוששים שמא היו המומים ברשות האב (תוספות שם ד"ה רישא; ריטב"א כתובות עו ב ד"ה אלא, במקום שמסייע לו חזקת הגוף).

• יש שכתבו שדווקא אם הבעל טוען שמא, עליו להביא ראיה, אבל אם הוא טוען ברי שהריעותא נולדה לפני הקידושין, ברי עדיף (ראה רשב"א כתובות עו א ד"ה רב; ריטב"א שם ב ד"ה אלא).

• ויש סוברים שרב אשי חולק על הכלל של כאן נמצא כאן היה (פסקי רי"ד כתובות עו א וב; רשב"א שם ויבמות קטו ב ד"ה וקשה, ונדה נח א ד"ה אמר; ריטב"א כתובות עו ב ד"ה אמר, ויבמות קטו ב ד"ה אבל; נמוקי יוסף על הרי"ף יבמות מג א ד"ה אביי; מאירי נדה נח א ד"ה בדקה).

להלכה

הלכה שאומרים כאן נמצא כאן היה במובן של "אין מחזיקים ריעותא מרשות לרשות" (מגיד משנה אישות כה ד, בדעת הרי"ף והרמב"ם; מאירי כתובות עה א ד"ה אין; ראה רמב"ם מכירה כ יד, ושו"ע חו"מ רכד א).

ויש שפסקו כרב אשי (רא"ש כתובות ז טו בשם הרמ"ה; מאירי שם, בשם יש מפקפקים; ב"ח אהע"ז לט), מהם שפסקו שאין לומר כאן נמצא כאן היה אם הוא טוען ברי (רשב"א כתובות עו א ד"ה רב), ומהם שפסקו שאין לומר כאן נמצא כאן היה בממונות כלל (בעל הלכות גדולות הובא ברמב"ן כתובות עו ב ד"ה ור"ת; ראה בית יוסף חו"מ רלב בדעת רש"י; פסקי רי"ד כתובות עו א וב; רשב"א כתובות עו א ד"ה רב, ויבמות קטו ב ד"ה וקשה, ונדה נח א ד"ה אמר; ריטב"א כתובות עו ב ד"ה אמר, ויבמות קטו ב ד"ה אבל; נמוקי יוסף על הרי"ף יבמות מג א ד"ה אביי).

בספק שנולד לגריעותא

החליף פרה בחמור - ומשך בעל הפרה את החמור, ונקנית הפרה מיד לבעל החמור (רש"י בבא מציעא ק א ד"ה המחליף) - וילדה, ואין ידוע אם ילדה קודם שמכרה והולד של בעל הפרה, או אחר שמכרה והולד של בעל החמור, לדעת חכמים המוציא מחברו עליו הראיה (ראה ערכו. ראה בבא מציעא ק א, וראה ערך יחלוקו, שלדעת סומכוס חולקים. וראה רמב"ם מכירה כ י, וטוש"ע חו"מ רכג א), ואם בעל הפרה מוחזק, על בעל החמור להביא ראיה, אף על פי שהספק נולד ברשותו (תוספות כתובות עו ב ד"ה כל), לסוברים כן (ראה להלן: הרשות), שאין אומרים "כאן נמצא כאן היה" אלא "לגריעותא" (לרעתו), לומר שעליו להביא ראיה, ולא "לטיבותא" (לטובתו) (תוספות שם).

באיסור והיתר

אף באיסורים אומרים כאן נמצא כאן היה (ראה שו"ת הריב"ש תמז; הפלאה כתובות ב א לתוספות ד"ה שאם, ושם ט א לתוספות ד"ה לא צריכא ובקונטרס אחרון סח סק"י; שו"ת עין יצחק ב אהע"ז סה לה).

ויש אחרונים שכתבו שלענין איסורים אין אומרים כאן נמצא כאן היה (אמרי בינה טריפות י; בית יעקב אהע"ז סח ז; שערי ישר ב יד. וראה בינת אדם שער רוב וחזקה כח), שדוקא לענין ממון תולים שברשות הלוקח נולדה הריעותא, שמזלו גרם (אמרי בינה שם ד"ה וכמדומה), ויש שביארו שאין אומרים שאין מחזיקים ריעותא מרשות לרשות אלא לגבי דינים התלויים בשינוי הרשות, כגון לענין ביטול המקח, שהרשות שבה נולד המום קובעת אם המקח בטל או לא, אבל לענין איסור, שאין לו קשר כלל לנידון מי הוא הבעלים, מחזיקים ריעותא מרשות לרשות (שערי יושר ב יד ד"ה אבל וטו ד"ה אמנם, וכעין זה בבינת אדם שער רוב וחזקה כח ד"ה ומ"מ. וראה חזון איש אהע"ז פב ס"ק כט על איסורים המושפעים מחיובי הממון).

ברשות שנמצאה בה

נולד הספק ברשות המוכר

הכלל של "כאן נמצא כאן היה" הוזכר אף במובן אחר:

ריעותא שנמצאה ברשות המקנה, ואין ידוע אם נולדה לפני הקנין או לאחריו, תולים שנולדה לפני הקנין, לפי שאומרים כאן נמצאה וכאן היתה קודם לכן, כגון המקדש את האשה ונמצאו בה מומים ועודה בבית אביה, שעל האב להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומים אלו (כתובות עו א; רמב"ם אישות כה ד; טור אהע"ז לט; שו"ע אהע"ז קיז ח), יש מהאמוראים שפירשו שאין להעמיד את האשה בחזקת הגוף, ולומר שלא נולדו בה עד לאחר שנתארסה, לפי ש"כאן נמצא כאן היה" (רבא, ראה כתובות עו ב, ורש"י ד"ה רבא).

המחליף פרה בחמור, ומשך בעל החמור את הפרה ונמצא החמור מת, ואין ידוע אם מת קודם המשיכה או לאחריה, שכל שנולד הספק ברשותו עליו הראיה (רמי בר יחזקאל בשם שמואל כתובות עו ב), יש ראשונים שפירשו שעל בעל החמור להביא ראיה (רי"ף כתובות לה ב; רמב"ם מכירה כ יד; בעל המאור על הרי"ף שם, ועוד ראשונים; שו"ע חו"מ רכד א), שבביתו נמצא החמור שנולד בו הספק (ראה להלן: הרשות), ואנו אומרים שכאן היה מת לפני משיכת הפרה (בעל המאור שם).

גדר כאן נמצא ברשות הראשונה

בגדר כאן נמצא כאן היה, במובן זה, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שחזקה היא (ראה תוספות כתובות עו א ד"ה וחדא), שהואיל וכאן נמצאה חזקה שכאן היתה (פליתי פא סק"ד), וחזקה זו עדיפה מחזקת הגוף (ראה תוספות שם), ומחמת החזקה אנו אומרים שהמומים נולדו מוקדם ככל האפשר (הפלאה כתובות עה ב ד"ה אך (הא')), וביארו אחרונים שהיא בגדר "חזקה דהשתא" (ראה ערך חזקה (ב): חזקה דהשתא), שכשם שהיא עכשיו, כך היתה בזמן הספק (נתיבות המשפט קיב סק"ב), ולפיכך אם ידוע מתי נולדו המומים, ואין ידוע אימתי היו הקידושין, אין כאן חזקה (ראה נתיבות המשפט שם).

• ומרבים מהראשונים נראה שבין מומים שנמצאו ברשותו של הבעל (ראה לעיל: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות), ובין מומים שנמצאו ברשות האב, מענין אחד הם, ולמדים זה מזה (ראה רשב"א כתובות עו א ד"ה רב אשי; ריטב"א שם ב ד"ה אלא; רשב"א ריטב"א ונמוקי יוסף יבמות קטו ב; וראה מהרי"ט כתובות שם, וחמדת שלמה כתובות עה ב ד"ה אך נ"ל, ונתיבות המשפט ס יד, ושו"ת נחלת דוד א, ושערי יושר ב יד, ועוד, שנקטו כן בפשיטות), ויש שביארו שכשם שאם נמצאו ברשות הבעל, אין מחזיקים ריעותא מרשות לרשות, כך אם נמצאו ברשות האב, תולים שרשות זו היא שהורעה, ואין להסתפק שמא לאחר הקידושין נולדו, ולהרע בכך את רשות הבעל (שערי ישר ב יד, וכעין זה בשו"ת רבי עקיבא איגר מכתב יד עח ד"ה ועדיין).

וכתבו ראשונים שקידושיה קדושי טעות (ראה ערך קדושי טעות. ריטב"א ורבנו קרשקש כתובות עה ב ד"ה אמר; בית שמואל אהע"ז לט ס"ק יא, בדעת הטור), שחזקה שהיו המומים קודם שהתארסה, ועדיפה מחזקת הגוף של האשה (ראה רבנו קרשקש שם), ומדין זה הרי אף מוציאים ממון (בית שמואל שם) כשנמצאה הריעותא ברשות לוקח (ראה לעיל. ראה אבני מלואים לט סק"ח. וראה לעיל: באיסור והיתר).

• ויש שנראה מדבריהם שאין זה בגדר חזקה (קובץ שיעורים כתובות רסו, בדעת רש"י), אלא שהורעה חזקת רשות האב (רש"י כתובות עה ב ד"ה רבא; תוספות כתובות שם ד"ה רישא; תוספות הרא"ש שם ד"ה רישא), שהורעה חזקת הגוף שלה (רש"י כתובות שם ד"ה אמר ליה; תוספות הרא"ש שם), ולכן הולכים אחר חזקת ממון (ראה ערכו. תוספות ותוספות הרא"ש שם). ויש שכתבו ש"סברא בעלמא" היא, לפי ההווה, שהואיל וכאן נמצאה הריעותא, הדברים מוכיחים שכאן היתה (שיטה מקובצת כתובות עה ב ד"ה אבל בשם רש"י מהדורה קמא).

להלכה

הלכה שאומרים כאן נמצא כאן היה, ועל האב להביא ראיה (מגיד משנה אישות כה ד, בדעת הרי"ף כתובות לה א והרמב"ם שם; מאירי כתובות עה א, בשם כל הפוסקים), ויש שפסקו כרב אשי שעל הבעל להביא ראיה, באופנים מסויימים (ראה ערך מומי אשה. רשב"א יבמות קטו ב ד"ה וקשה, וכתובות עו א ד"ה רב, ושם ב ד"ה ומה; וריטב"א יבמות שם ד"ה אבל; נמוקי יוסף על הרי"ף יבמות מג א ד"ה אביי; רא"ש כתובות ז טו, בשם הרמ"ה; ראה רמ"א אהע"ז קיז ח וב"ח אהע"ז לט ד"ה נמצאו).

חזקות נוספות בנידון מומי אשה

הביא הבעל ראיה שהיו בה המומים קודם הנישואין - חייב בכתובתה (ראה כתובות עה ב, וטור אהע"ז לט), אף שיש לומר כאן נמצאו כאן היו, ולתלות שנולדו קודם הקידושין, לפי שמלבד חזקת הגוף מסייעת לאשה חזקה שאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו (ראה ערכו), שקודם שהכניסה לחופה, בדקה, ונודע לו על המומים והתפייס (כתובות עה ב, ורש"י ד"ה אמר), ואף שאם הביא ראיה שנולדו בה קודם הקידושין אינו חייב בכתובתה (ראה כתובות שם א), שחזקה שאין אדם מתפייס במומין (ראה ערכו) - ומסתמא לא בדק - הרי זה לפי שאין כאן אלא חזקה נגד חזקה, מה שאין כן כשהביא ראיה שהיו קודם נישואין, אין מעמידים על חזקה אחת שאינו מתפייס במקום שתי חזקות (כתובות עה ב, ועו א).

ואף על פי שגם לבעל יש שתי חזקות ליפות את כחו, חזקה שאין מתפייס במומין, וכאן נמצא כאן היה, מכל מקום חזקות האשה עדיפות, שדי לה באחת מהן שתהיה אמת, אבל חזקות הבעל אינן מועילות לו אלא אם כן שתיהן אמת שנולדו המומים קודם הקידושין, ושלא נתפייס במומים (תוספות כתובות עו א ד"ה וחדא תירוץ ב'), וכיון שצריך את שתיהן יחד, נחשבות כאחת (רמב"ן כתובות עו א ד"ה הוי, בשם איכא דאמרי; רשב"א שם ד"ה הא; ריטב"א שם ד"ה וחדא, בשם תוספות).

הרשות

הרשות הקובעת לענין לידת הספק

המחליף פרה בחמור, ומת החמור, שאמרו כל שנולד ספק ברשותו עליו הראיה (ראה לעיל: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות), נחלקו ראשונים מי הוא שהספק נולד ברשותו:

• יש סוברים שהספק נולד ברשות בעל החמור (רי"ף כתובות לה ב, וראה רא"ש שם ז טז שתמה עליו; רמב"ם שם; שו"ע חו"מ רכד א), שהרשות לענין זה היא המקום שבו נמצא הדבר שנולד בו הספק, ובביתו נמצא החמור מת (בעל המאור על הרי"ף שם ד"ה המחליף, ושיטה מקובצת כתובות עו א ד"ה ויותר בשם השמטה לריטב"א), וכדין מומים שנמצאו בעודה ארוסה, שתולים שנולדו קודם הקידושין (ראה כתובות שם: ותנא תונא כלה, וראשונים שם).

אבל אם נמצא החמור מת בבית בעל הפרה - כגון שבתחילה הכניסו בעליו שם לשמרו (כסף משנה מכירה כ יד) - על בעל הפרה להביא ראיה, כיון שברשותו נמצא מת (רא"ה כתובות עו ב ד"ה ומותבינן; כסף משנה שם בדעת הרי"ף והרמב"ם) כמומים שנמצאו באשה אחר הנישואין שאומרים כאן נמצאו כאן היו (ראה לעיל: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות).

ויש שכתבו שאפילו נמצא מת ברשות שאינה של שניהם או בסימטא, על בעל הפרה להביא ראיה (רשב"א כתובות עו ב ד"ה ובין; רא"ש שם ז טז, לדעה זו; טור חו"מ רכד בשם הרי"ף והרמב"ם; מגיד משנה מכירה כ יד; בית יוסף וב"ח שם), שאין לומר בנידון זה כאן נמצא כאן היה, ואין בעל הפרה יכול להוציאה מידי בעל החמור שמשך אותה (ראה שו"ת פני יהושע צג; חזון איש אהע"ז פב סק"ו), או שבאופן שאין החפץ בביתם, נקבעת הרשות שנולד בה הספק לפי הבעלות, וכשנמצא החמור מת היה בחזקת בעלות בעל הפרה (ראה רשב"א שם; שב שמעתתא ב ד - ה; אחיעזר ב ג א).

• ויש סוברים שעל בעל הפרה להביא ראיה (רש"י כתובות עו ב ד"ה כל; ראה תוספות שם ד"ה כל; רמב"ן כתובות שם ד"ה ומ"מ; רשב"א שם ד"ה ובין; רא"ש שם ז טז; נמוקי יוסף כתובות שם ד"ה משך; רמ"א חו"מ רכד א), שהרי לא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת הפרה (רש"י שם ושאר ראשונים שם), וכמומים שנמצאו באשה לאחר נישואין, שהיא ברשות הבעל, ועליו להביא ראיה (ראה לעיל: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות. כתובות עו ב), והרשות הקובעת היא הבעלות על הדבר, ובשעה שנולד הספק בחמור, נקנה כבר לבעל הפרה (רמב"ן ורשב"א שם). ואף על פי שעיקר הקנין מוטל בספק, דנים שברשותו נולד הספק, לפי שהפרה נמשכה ודאי, ובעל הפרה הטוען לבטל את הקנין, עליו להביא ראיה (ראה ריטב"א שם ד"ה אלא; ראה נמוקי יוסף שם. וראה חזון איש בבא בתרא יג סק"ב, ושיעורי רבי שמואל (רוזובסקי) כתובות שם. וראה אבי עזרי מכירה כ יד).

קביעת הרשות במומי אשה

באשה שנמצאו בה מומים, נחלקו ראשונים לסוברים שהרשות הקובעת היא מקומו של הדבר (ראה לעיל):

• יש שכתבו שאם נמצאו כשהיא בבית אביה - אפילו כבר נשואה - ברשות אביה היא, ואם נמצאו משנכנסה לבית הבעל - אפילו עדיין ארוסה - ברשות בעלה היא (מהרי"ק קה; קרבן נתנאל כתובות ז טז אות ד - ה; ראה שב שמעתתא ב,ה,ז; שו"ת חתם סופר אהע"ז א קה, ושם חו"מ קפו; בית מאיר אהע"ז קיז ח; אחיעזר ב ג ב).

• ויש שכתבו שהרשות הקובעת היא הרשות של מי שיש לו זכויות בה (ראה להלן. פני יהושע כתובות עו ב ד"ה אמנם; ראה בית שמואל קיז ס"ק טו; הפלאה בקונטרס אחרון אהע"ז קיז ס"ק יג; אבן האזל מכירה כ יד, וחזון איש אהע"ז פב ס"ק יא, בדעת הרא"ש והבית שמואל).

כשידוע שנולדה הריעותא ברשות הקודמת

נשא אשה ולא מצא לה בתולים (ראה ערך טענת בתולים וערך כתובה), שרבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים שהאשה נאמנת שנאנסה לאחר ארוסיה וכתובתה מאתים (כתובות יב ב; רמב"ם אישות יא א; טוש"ע אהע"ז סח ט) - שחזקת בתולה לא הורעה, שהרי נמצאה בעולה ברשות הבעל, וכאן נמצא כאן היה (ראה ערך טענת בתולים ושם טעמים אחרים. רש"י כתובות עה ב ד"ה רבא, ותוספות שם ד"ה רישא), כמומים שנמצאו לאחר שנשאת (ראה לעיל: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות) - אם הדבר ברור שנבעלה קודם שנישאת, כגון שלא מצא לה בתולים מיד לאחר החופה, כתבו ראשונים שהורעה רשותה, כמומים שנמצאו בעודה ארוסה, כיון שנודע שהריעותא היתה ברשותה (תוספות כתובות עה ב ד"ה רישא; רשב"א כתובות עו א ד"ה רב; הגהות אשר"י על הרא"ש שם ז טו; בית שמואל אהע"ז סח ס"ק כג, ושם קיז ס"ק טו).

ויש מהאחרונים שחולקים, וכתבו שסברת כאן נמצא כאן היה דיינו לאומרה כשנודעה הריעותא ברשות האב (שיטה מקובצת כתובות עה ב ד"ה פירוש).

טענות בעלי הדין

נולד הספק בבית הלוקח והמוכר טוען שמא

הכלל של "כאן נמצא כאן היה" במובן של "אין מחזיקים ריעותא מרשות לרשות", לסוברים כן (ראה לעיל: בהחזקת ריעותא מרשות לרשות), נאמר אפילו אם בעל הרשות הראשונה אינו טוען אלא שמא (ראה כתובות עו ב; תוספות כתובות עו א ד"ה רישא; ריטב"א שם ב ד"ה אלא). ונחלקו ראשונים ואחרונים אם אף ב"שמא גרוע" - שהיה עליו לדעת (ראה ערך ברי ושמא) - הדין כן:

• יש סוברים שאין התובע מוציא ממון משום כאן נמצא כאן היה אלא בטענת "שמא טוב", כגון בהמה ונמצאה טריפה, שאין לו לדעת מתי נטרפה, אבל בטענת "שמא גרוע", כאותה בנושא אשה ולא מצא לה בתולים, שרבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים שהאשה נאמנת שנאנסה לאחר אירוסיה (כתובות יב ב), לפי שנמצאת בעולה ברשות הבעל, וכאן נמצא כאן היה (ראה רש"י כתובות עו ב ד"ה ותנא), בטענת שמא אינה נאמנת, ש"שמא גרוע" הוא, שהרי יש לה לדעת מתי נבעלה (רא"ה כתובות עו א; ריטב"א שם ב; שיטה מקובצת שם בשם ריב"ש. וראה כתובות טז א).

• ויש סוברים שהואיל ואפשר שנבעלה לאחר נישואין, אומרים כאן נמצא כאן היה, אף כשאינה טוענת אלא שמא (ר"ן על הרי"ף כתובות לה ב ד"ה ותנא; פני יהושע שם עו ב לתוספות ד"ה כל; שב שמעתתא ב י, על פי תוספות כתובות לו א ד"ה החרשת).

הערות שוליים