הגדרה^[1] - האות האחת עשרה מכ"ב אותיות של אל"ף בי"ת, ואחת מחמש אותיות מנצפ"ך.

צורתן בכלל

האות כ"ף מהאל"ף בי"ת של כתב אשורי (ראה ערכו), בכתיבת ספר תורה ותפילין ומזוזה (ראה ערך אותיות וערך כתיבת סת"ם), וכן בגט אשה (ראה ערך גט), היא אחת האותיות שיש להן שתי צורות, כפופה ופשוטה, כפופה כשהיא בתחילת התיבה ובאמצעה, ופשוטה כשהיא בסוף התיבה (ראה ירושלמי מגילה א ט, ומסכת סופרים ב כ. ורש"י שבת קג ב ד"ה פשוטין. וראה ערך מנצפ"ך^[2]), ואם שינה - פסל (ירושלמי שם; מסכת סופרים שם; באור הגר"א או"ח לב יח; משנה ברורה לב במשנת סופרים צורת אות ך)^[3]. וכן דרשו: וּכְתַבְתָּם (דברים ו ט, שם יא כ) - שתהא כתיבה תמה, ובכלל זה שלא יכתוב כפופין פשוטין, או פשוטין כפופין (שבת שם. וראה ערך אותיות וערך כתיבת סת"ם).

על האופנים שיש להן תקנה שלא יהא בהן פסול משום חק תוכות (ראה ערכו), או משום שלא כסדרן, או איסור מחיקת השם (ראה ערכו), ראה ערך כתיבת סת"ם וערך מנצפ"ך.

צורת כ"ף כפופה

עגולה מאחוריה

צורת אות כ דומה בכללה לצורת אות ב (ראה ערך ב. ראה שבת קג ב. וראה רמב"ם תפילין א יט), ומטעם זה כתבו ראשונים שצריך שתהא עגולה מאחוריה (ספר התרומה תפילין; יראים השלם שצט; הלכות ספר תורה להרא"ש יב; תקון תפילין (ברוך שאמר) אות כ"ף; אלפ"א בית"א בא"ב הראשון והשלישי; טור ובית יוסף או"ח לו; האגור תפילין. ראה ציור 1), ושלא תהיינה לה שום זויות (כתרי אותיות תפילין לרבי יהודה החסיד; אלפ"א בית"א בא"ב השלישי בשם קבלת החסיד). ויש שכתב שצריך שתהיה עגולה אף מבפנים (אלפ"א בית"א בא"ב האחרון).

עשה זויות מאחוריה

עשה לה זויות למעלה ולמטה - פסולה, שדומה לבי"ת (פרי מגדים או"ח לו אשל אברהם אות כ; שו"ע הרב שם אות כ; משנת סופרים למשנה ברורה אות כ. ראה ציור 2), ואין לה תקנה למחוק את הזויות, שהרי זה כחק תוכות (ראה ערכו. ראה שו"ע לב יז), אלא יוסיף עליה דיו לעשותה עגולה, ובתפילין ומזוזה אם כתב כבר אותיות אחריה, אין להם תקנה, שפסול משום "שלא כסדרן" (משנת סופרים שם. וראה ערך כתיבת סת"ם).

עשה לה זוית למעלה בלבד, יש מכשירים (שו"ע הרב שם; קסת הסופר ה אות כ; משנת סופרים שם בשם יש מקילין. וראה דרכי משה לו סק"ז. ראה ציור 3), שעיקר ההיכר בין בי"ת לכ"ף הוא על ידי העיגול למטה (באור הלכה במשנת סופרים שם לדעה זו), ויש פוסלים אף באופן זה (פרי מגדים שם). ומכל מקום אם התינוק קוראה כהלכתה, יש שכתב שבשעת הדחק יכול לתקנה גם בתפילין ומזוזה על ידי הוספת דיו, אף אם כתב אותיות אחריה (משנת סופרים שם), וכן יש להכשיר בדיעבד אם נמצא כן בספר תורה בשעת הקריאה, שלא להוציא ספר תורה אחר (קסת הסופר ה בלשכת הסופר שם אות טו).

עשה לה זוית למטה, יש שכתב שפסולה אף לדעת המכשירים בזוית למעלה (קסת הסופר שם. ראה ציור 4), ויש שכתב שאף באופן זה, אם יש הרבה תפילין ומזוזות הכתובות כך, יש להקל ולתקן (שו"ת שואל ומשיב רביעאה ב פה, הובא בדעת תורה למהרש"ם או"ח לב).

אורכה רוחבה ועוביה

כ"ף כפופה צריכה שתהיה מרובעת בארכה ורחבה (אלפ"א בית"א בא"ב השני), כעובי שלשה קולמוסים (ראה שם בא"ב הראשון על אות ב. וראה ערך ב), וצריך להיזהר שלא יקצרנה ברחבה, שלא תיראה כאות נ (משנת סופרים שם (ראה ציור 5)).

ואם רחבה יותר משיעור זה, אף שנפסדה צורתה, אינה נפסלת (גט פשוט קכו ס"ק נח, הובא בפתחי תשובה אהע"ז שם ס"ק כח. וראה שיירי כנסת הגדולה או"ח לב הגהות טור ו).

האויר שבפנים האות, צריך שיהיה לכל הפחות כעובי הקולמוס (תקון תפילין אות כ; אלפ"א בית"א בא"ב הראשון; בית יוסף או"ח לו), אבל בדיעבד אינו מעכב, כל שצורתה ניכרת (שו"ת מהרש"ם ז קיב (ראה ציור 6)).

וצריך שיהיו פניה למעלה ולמטה שוים (אלפ"א בית"א בא"ב הראשון והשלישי)^[4].

צורת כ"ף פשוטה

אורך הרגל

אות ך, כתבו ראשונים שאין חילוק בינה לבין אות כ"ף אלא פשיטותה, ומטעם זה צריך שתהא רגלה ארוכה, שאם תיכפף תהיה אות כ (יראים השלם שצט; ספר התרומה תפילין; תקון תפילין אות כ), והיינו כשתהיה רגלה כפליים מגגה (כתרי אותיות לרבי יהודה החסיד; תשובות מהרי"ל צח, הובא במגן אברהם או"ח לב ס"ק כו; האגור תפילין; אלפ"א בית"א בא"ב השני והשלישי, הובא בבית יוסף או"ח לו. ראה ציורים 9, 10).

אורך הגג

וכן יש שכתב שיהיה גגה קצר, ולא יותר משלשה קולמוסים, וירכה ארוך, לא פחות מחמש קולמוסים עם עובי גגה (אלפ"א בית"א בא"ב הראשון, הובא בבית יוסף שם), ואף כשיש צורך להאריך אות אחת, כגון בסוף השורה (ראה ערך כתיבת סת"ם), אין להאריך את גגה, מפני שנראית כאות רי"ש (כתרי אותיות שם; ברוך שאמר שם; שו"ת מהרי"ל שם; אלפ"א בית"א שם; ט"ז יו"ד רעד סק"ד. ראה ציור 13).

ומכל מקום לא יקצר גגה יותר מדי, שלא תיראה כאות וא"ו או ן, ותיפסל (ראה ציור 14. משנת סופרים למשנה ברורה אות כ). ואם גגה ורגלה שוים – פסולה, אף על פי שהרגל משוכה למטה משאר אותיות (שו"ת הר"י לבית הלוי פא; שו"ת דבר שמואל קסג. ראה ציור 15).

עגולה מאחוריה

מטעם זה שאין חילוק בין כ"ף ל-ך אלא שזו כפופה וזו פשוטה, כתבו ראשונים שאף אות ך צריך לעשותה עגולה מאחוריה (יראים השלם שם; ספר התרומה שם; תקון תפילין שם; אלפ"א בית"א בא"ב הראשון והשלישי, הובא בבית יוסף שם; האגור שם. ראה ציור 9 וציור 11), כמו רי"ש ולא כמו דל"ת (תקון תפילין שם; האגור שם. ראה ציור 12), כדרך שאמרו באות כ"ף (ראה לעיל).

עשה זוית מאחוריה

עשה לה זוית למעלה כמו דל"ת, נחלקו הפוסקים:

• יש שכתבו שהיא פסולה (ברוך שאמר שם; בית יוסף שם, בשם ר"י אסכנדרני; מגן אברהם או"ח לב ס"ק כו; פרי מגדים לב אשל אברהם ס"ק כו; שו"ע הרב או"ח לו), ואין מועיל לה תיקון על ידי מחיקת הזוית, משום חק תוכות (ראה ערכו. ברוך שאמר שם; שו"ע הרב שם), ובספר תורה צריך לגרור כל האות ולכותבה מחדש, מה שאין כן בתפילין ומזוזה, שאין מועיל להם תיקון זה, משום "שלא כסדרן" (שו"ע הרב שם; משנת סופרים שם. וראה ערך כתיבת סת"ם)^[5].

• יש שכתב שאף בהם יכול להוסיף דיו לעשותה עגולה, ואין בזה משום שלא כסדרן, לפי שצורתה עליה ותינוק מורגל בה (פרי מגדים שם; משנה ברורה לב ס"ק עג, ובמשנת סופרים שם).

• יש שכתב להכשיר אף על ידי מחיקת הזוית (שו"ת צמח צדק החדש או"ח יח ח).

• ויש שכתב להכשיר אף בלא תיקון, שכיון שאין לו שורש בגמרא - כשרה בדיעבד (תשובות מהר"ס גלאנטי קכד (הובא במגן אברהם לב ס"ק כו)^[6]. וראה גידולי הקדש יב יד).

הברתן ושימושן

הגייתן ומוצאן

אות כ"ף ואות ך, הן מן האותיות הכפולות בהברתן, קשה ורכה (ספר יצירה ד א), היינו דגושה ורפויה (פירוש רב סעדיה גאון שם והר"א מגרמיישא ועוד).

וכן אמרו בקריאת שמע, שצריך לדקדק באותיותיה (ראה ברכות טו א וב, וראה ערך קריאת שמע), שלא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה (רמב"ם קריאת שמע ב ט; טוש"ע או"ח סא כג, וראה ערך הנ"ל).

ונחשבות מאותיות החיך: גיכ"ק (ספר יצירה ב ג; רעיא מהימנא פנחס רמח א).

שימושים דקדוקיים

אות כ"ף בתחילת התיבה משמשת לדמות דבר לדבר, ונקראת כ"ף הדמיון (ראה שו"ת חכם צבי עז, ושדי חמד כ עה-עו. וראה ערך לשון בני אדם). ך בסוף התיבה, משמשת אף כלשון נוכח (ראה בספרי הדקדוק, על אותיות השימוש בכל"ם).

על ערכה המספרי, שמשמשת במקום מספר עשרים, ועל דעת החושבים את האותיות ך ם ן ף ץ בתורת מספרים שאחרי ת, שאות ך נחשבת לחמש מאות, ראה ערך אותיות^[7].

הערות שוליים