|
יתר הגדרה[1] - אבר נוסף - על האיברים המצויים בקביעות - באדם או בבעל חיים. ==אבר יתר הנמצא באדם או בבעל חיים - בין שנולד כך, ובין שגדל בו לאחר מכן - דנים בו אם דינו כאבר רגיל, כגון לענין טומאת מת, וכן בבעל חיים שאירע באבר זה דבר המטריף, ראה להלן: בתורת אבר. וכן דנים על בהמה - או עוף - שנמצאו בה איברים מסויימים יתרים, שהיא טריפה, ראה להלן: "יתר כנטול". וכן דנים אם הוא חשוב בכך בעל מום, ראה להלן: בתורת מום. על מניינם הקבוע של איברים שונים, ועל איברים מסויימים שנשתנתה צורתם ונראים כשנים, שדנים בהם אימתי חשובים כאבר אחד, ואימתי חשובים כשנים ואחד מהם הוא יתר, ראה בערכים המיוחדים לכל אחד מהאיברים השונים, כגון אונא; גרגרת; דקין; ורדא; מרה; צלעות; ריאה; שדרה, וכיוצא. בתורת אברבאוהל המתאצבע יתירה שפרשה מן המת, אם יש בה צפורן, הרי זו כשאר האיברים - ואפילו אינה נספרת על גב היד, שאינה עומדת בשורת האצבעות (ראה נדה מט ב, ורש"י ד"ה על גב; רמב"ם טומאת מת ב ז) - ומטמאת במגע ובמשא ובאהל (ראה נדה שם; רמב"ם שם), שכל אצבע שיש בו צפורן, יש בו עצם (נדה שם, ורש"י שם א ד"ה כל אבר), והרי הוא אבר חשוב, ומטמא באהל אפילו אין בו אלא פחות מכזית בשר, שהאיברים אין להם שיעור לטמא בטומאת מת (ראה ערכו. ראה ערך אברים וערך מת. רש"י נדה מט א ד"ה שיש, ושם ב ד"ה מטמא), וכן אם יש בה עצם ונספרת על גב היד, אף על פי שאין בה צפורן, מטמאה באהל (בכורות מה א; ראה רמב"ם טומאת מת ב ז). אין בה צפורן ואינה נספרת על גב היד, מטמאה במגע ובמשא ולא באהל (בכורות שם, ונדה שם; רמב"ם טומאת מת ב ז), ובטעם טומאתה נחלקו אמוראים:
רוב מניןמת שהיה יתר באיבריו, אין משגיחים אחר איבריו לענין מנין רוב עצמות המת שמטמאות באהל (ראה ערך מת וערך עצמות), אלא הולכים אחר מנין רוב כל אדם (ראה בכורות מה א; רמב"ם טומאת מת ב ח). היתה לו אצבע יתירה נספרת על גב היד, עולה למנין עצמות (בכורות שם; ראה רמב"ם שם ז וח), וכן אצבע שיש בה צפורן - אפילו אינה נספרת על גב היד - עולה למנין (רמב"ם שם ח), אבל אם אין בה צפורן ואינה נספרת על גב היד, אינה עולה למנין (ראה רמב"ם שם, ומשנה אחרונה אהלות ב א), שאינה חשובה אבר כלל (סדרי טהרות אהלות מו א). ביציאת עבד לחירותעבד כנעני, שיוצא לחירות אם הפיל לו רבו אחד מראשי איברים (ראה ערך עבד כנעני), אם היתה לו אצבע יתירה וחתכה רבו, יוצא לחירות (קדושין כה א; רמב"ם עבדים ה ו; טוש"ע יו"ד רסז כט), ודוקא כשאותה אצבע "נספרת על גב היד" (ראה לעיל. קדושין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). שתי ערלות לברית מילהתינוק שנולד עם שתי ערלות, מלים אותן ביום השמיני (ראה שבת קלה ב; רמב"ם מילה א ז; טוש"ע יו"ד רסב ג, ושם רסו י), ונחלקו רב הונא ורב חייא בר רב אם מילתו דוחה את השבת (שבת שם). הלכה שאינה דוחה (רמב"ם מילה שם יא; שו"ע או"ח שלא ה, וטוש"ע יו"ד רסו י). בטעם שאינה דוחה את השבת, יש שכתבו לפי שאין ידוע איזו ערלה היא העיקרית (ראה מאירי שבת שם, ויבמות עב א), ומהאחרונים יש שכתבו שמגזירת הכתוב אין צריך למול אלא אחת, ואין אנו יודעים איזו, ולכן אין מילתו דוחה את השבת (שפת אמת שבת שם בלשון שני). שתי ערלות, יש סוברים שהן שני עורות זה על גב זה (רש"י שבת שם ד"ה שתי בפירוש ראשון, וביבמות שם), ויש סוברים שהדברים אמורים כשנולד עם שני גידים (רש"י שבת שם בפירוש שני). לענין טריפהאבר יתר בבהמה - שאינו מטריף אותה משום "יתר כנטול" (ראה להלן: "יתר כנטול") - שלקה, באופן שאילו היה האבר העיקרי לוקה כך היתה נעשית בכך טריפה, יש מהראשונים שכתבו שהיא כשירה (ראבי"ה אלף פט, ואור זרוע טריפות תכג; ל"ו שערים (מהרא"י) שער לו; שו"ע יו"ד מד ז), וביארו אחרונים שאף על פי שאבר יתר חשוב אבר לענין טומאת מת, לענין טריפות אין הדבר תלוי אלא אם כן אין בהמה שכמוה יכולה לחיות (ראה ערך טריפה (בע"ח). משנה אחרונה אהלות ב א ד"ה ומכאן). ונחלקו אחרונים:
כשאחד מהאברים גדול מחברו, יש שכתבו שהקטן הוא היתר (שו"ת צמח צדק (הישן) צח, בשני טחולים); ויש שכתבו שאין הקטנות היכר ליתר (שו"ת נאות דשא פא ד"ה עוד ופג, ובלבושי שרד לה סק"א כא ודינים ליו"ד יג ואילך). על אבר יתר שבבהמה, שהוא ניתר בשחיטתה, ראה להלן: "יתר כנטול". "יתר כנטול"טריפה כאילו ניטל האברכל יתר כנטול הוא חשוב (חולין נח ב ועוד; רמב"ם שחיטה ו כ, ושם ח יא; טוש"ע יו"ד מא י, ושם נה ד, ושו"ע שם נ ב), שכל אבר שאילו ניטל - היינו שהיה נברא חסר (ראה רמב"ם שם ו כ, ושו"ע שם נ ב), או שנבראו שנים והיה ניטל אחד מהם (ראה תורת הבית ב ג) - היו הבהמה או העוף טריפה, אם נבראו בהמה או עוף בשני איברים כאלו, הרי הם טריפה (ראה רמב"ם שם; תורת הבית שם; ראה שו"ע שם)[2] - וכן באדם (ראה ערך טריפה (אדם)) - הלכה למשה מסיני (שו"ת הרשב"א א צח), כגון:
על הטריפה משום יתר, אם טבעה שאינה חיה שנים עשר חודש, ראה ערך טריפה (וראה שם אם היא יולדת. וראה ערך טריפה (אדם)). גדר "כנטול""יתר כנטול", נחלקו ראשונים בגדרו:
ואינו כנטול בידי אדם, אלא כחסר מתחילת ברייתו (ראה ערך חסורה וערך נטולה. ראה ר"ן על הרי"ף חולין טז ב; ראה תרומת הדשן קעז; כסף משנה שחיטה ו כ, ובית יוסף יו"ד מא; דרכי משה וב"ח שם נד), שהרי לא ניטל אלא אנו רואים אותו כאילו ניטל (ר"ן שם); ויש שכתבו שהוא כמי שניטל אחר ברייתו (ש"ך הארוך מא; פליתי נ סק"ב בדעת הרמב"ם; פרי מגדים שם מד משבצות זהב סק"א, ומנחת חינוך רפו; נודע ביהודה קמא יו"ד ה, בדעת הרשב"א), שמסורת ביד חכמים, שבאבר יתר גוברת חולשת הבהמה, וכלה והולך עד שניטל על ידי החולשה (פליתי שם).
דרכה בכךיתר, שהיה דרכה של הבהמה בכך אין אומרים בו "יתר כנטול" (ראה חולין מז א, בעינוניתא דורדא, ראה ערך ורדא וערך טריפה (בע"ח)), שאין זה יתר (תורת הבית ב ג), ולפיכך אונא (ראה ערכו) יתירה העומדת בשורת האונות - כשירה (מחלוקת אמוראים בחולין מז א, ורש"י שם נח ב ד"ה והיכא; רמב"ם שחיטה ח ד; טוש"ע יו"ד לה ג. וראה ערך אונא). וכן מעי יתר בעוף שכשר (ראה חולין נח ב, וראה ערך דקין), יש סוברים שהרי זה מפני שדרכו בכך (ראה רש"י חולין שם בלשון שני); ויש סוברים שכל מעי יתר שיש בעוף, כיון שלפעמים נמצא בעוף מעי יתר, כשר הוא לעולם (ראה רש"י שם בלשון ראשון). על יתר המצוי במקצת ממיני הבהמות, שלכן אינו מטריף גם כשנמצא בבהמות שאין דרכו להימצא בהן, כגון אונא קטנה שבריאה, "עינוניתא דורדא" (ראה ערכו), שכיון שמצויה בכל "עיזי ברייתא" (על מהותן ראה ערך טריפה (בע"ח)) אף שאר בהמות שנמצאה בהן - כשירות, ראה ערך טריפה (בעלי חיים): גדרה וסוגיה. אין עליו צורת אבר
ולד שיש לו שני גביםאשה שהפילה ולד שיש לו שני גבים ושתי שדראות, וכן בהמה טהורה מעוברת שנשחטה ונמצא בה ולד כזה, נחלקו אמוראים:
הלכה כרב (נדה כד ב; רי"ף חולין כה א; רמב"ם איסורי ביאה י יא, ביולדת, ומאכלות אסורות א ו, בבהמה; שו"ע יו"ד יג ו בבהמה), שהלכה כמותו באיסורים (נדה שם), ואף על פי שבזמן הראשונים נמצאה אשה יותר מבת עשרים שנה, שהיו לה שני גופים חלוקים לגמרי, וארבע ידים וארבע עיניים, אלא שהיו אותם הגופים חוזרים להיות גוף אחד למטה ממתניה, ולא היו לה אלא שתי רגלים (פסקי הרי"ד (בשיטת הקדמונים) חולין סט א)[4], אין זה אלא מיעוט קטן ביותר ואין חוששים לו (ריטב"א נדה שם א ד"ה אבל). ויש שפסק כשמואל, שכיון שנמצאה אשה כזו, הוברר הדבר שולד כזה מתקיים (פסקי הרי"ד שם, וראה ערך הלכה). בהמה בעלת שלש ידיםבהמה שהיתה בעלת שלש ידים, הרי זו כשירה (ראה חולין נח ב, ובכורות מ א). אדם בעל שני ראשיםאדם שיש לו שני ראשים[5], הרי הוא טריפה (תוספות בבא קמא יא ב ד"ה בכור, ומנחות לז ב ד"ה שומע. וראה ערך טריפה (אדם)), שכל יתר כנטול הוא חשוב (תוספות מנחות שם)[6], ומכל מקום אם היה בכור לאמו, חייב אביו לפדותו (ראה ערך בכור אדם וערך פדיון הבן), ונותן לכהן עשרה סלעים (מנחות שם א; טור יו"ד שה. הרמב"ם ושו"ע השמיטו), שכיון שיש לו שני ראשים, הוא חשוב כשנים (רש"י שם ד"ה עשר. וראה ערך פדיון הבן). אם כל הנולד טריפה חייבים לפדותו, או דוקא במי שיש לו שני ראשים, ראה ערך טריפה (אדם) וערך פדיון הבן. לדינים אחרים
אף לענין ספר תורה, שכתבו ראשונים שכרך שיש בו תורה נביאים וכתובים אין קדושתו כקדושת ספר תורה, יש סוברים שהוא משום ש"יתר כנטול" (ראה רמב"ם ספר תורה ז טז, ובית יוסף יו"ד רפג. וראה ערך ספר תורה), וכן כתבו ראשונים שספר תורה שייתר בו אפילו אות אחת - פסול, לפי שכל יתר כנטול, שהיתרון מפקיע לפעמים הבנת הלשון והענין כחסרון (קרית ספר למאירי ב ב).
בתורת מוםכהן שהיו לו שש אצבעותכהן שהיו לו שש אצבעות בידיו וברגליו, רבי יהודה מכשירו לעבודה, וחכמים פוסלים (בכורות מה א), אפילו היתה לו אצבע יתירה שאין בה עצם (ראה רמב"ם ביאת מקדש ח יא,יג), ואפילו אין אבר אחד שונה מתאומו, שבכל אחת משתי ידיו ושתי רגליו יש לו שש אצבעות (ראה בכורות שם; פירוש המשניות לרמב"ם בכורות ז ו, וראה רמב"ם שם ושם; ברטנורה שם), וכתבו אחרונים שאף לחכמים אינו מחלל עבודה, שאין זה מום, אלא פסולו משום שאינו "שוה בזרעו של אהרן" (ראה ערך בעל מום (א) וערך מומים. חזון איש בכורות כו ס"ק יב). הלכה כחכמים (רמב"ם שם ושם). היתה לו יותרת וחתכההיתה לו יתרת וחתכה, אם אין בה עצם - כשר (בכורות מה א; רמב"ם ביאת מקדש ח יא ויג), שאין זה אלא תלתול בשר (רש"י שם ד"ה אם); ואם יש בה עצם - פסול (בכורות שם; רמב"ם שם ושם), ודוקא אם אותה אצבע היתה נספרת על גב היד (בכורות שם. והרמב"ם השמיט). ויש סוברים בדעת ראשונים שהיא מום אף אם לא היתה נספרת על גב היד (כסף משנה ביאת מקדש שם יא, בדעת הרמב"ם שם), ויש שכתבו שנחלקו בזה אמוראים, ולהלכה גזרו חכמים שתהא מום משום אצבע הנספרת (רדב"ז ביאת מקדש שם). על אשה שיש לה אצבע יתירה, אם הדבר חשוב מום, שהמקדשה יכול לטעון שקידושיו הם מקח טעות (ראה ערכו), ראה ערך מומי אשה. מום הפוסל מהמזבחבהמה שהיא בעלת חמש רגלים, הרי זה מום (בכורות מ א; רמב"ם איסורי מזבח ב ה; ראה טור יו"ד שט), אף על פי שהיא יתירה ביד, שאינה נטרפת בכך (ראה ערך יד (אבר). בכורות שם ורש"י ד"ה אלא; ראה טור יו"ד שט), שכל יתר כנטול, והרי היא כבעלת שלש רגלים (פסקי הרי"ד בכורות שם). יש לה שלש כליותבהמה שיש לה שלש כליות, פסולה למזבח (בכורות לט א; רמב"ם איסורי מזבח ב יא) אף על פי שאינה טריפה (ראה ערך כליות, וראה לעיל. ראה רמב"ם שם). יש סוברים שפסולה משום שהיתר כנטול (ראה רמב"ם איסורי מזבח שם); ויש שכתבו בדעת ראשונים שגזירת הכתוב היא (פלתי מד סק"ט, לדעה שאין נחשב כנטול אלא היתר, ראה לעיל; פרי תואר יו"ד מא). וכן בהמה שנמצאו בה שני טחולים פסולה למזבח, שהיתר כחסר (רמב"ם שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
