הגדרה^[1] - איסור ביאה לכהן באשה שחלץ לה יבמה

האיסור ומקורו

חלוצה אסורה לכהן, וכן דרשו: וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ (ויקרא כא ז), וְאִשָּׁה, לרבות את החלוצה (יבמות כד א, וקדושין עח א). ומכל מקום אין האיסור אלא מדרבנן (יבמות כד א, ושם פה ב, וקדושין שם; רמב"ם אישות א ז; טוש"ע אבן העזר ו א), והדרש מן הכתוב אינו אלא אסמכתא (יבמות כד א, וקדושין שם), ואין בה אלא מכת-מרדות (ראה ערכו) מדבריהם (רמב"ם איסורי ביאה שם)^[2].

כהן שנשא חלוצה, כופים אותו להוציא (יבמות פה א, וכתובות עז א; טוש"ע אבן העזר ו ו, ושם קנד כ. וראה ערך גרושין). וכן אותה ששנינו: הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה (משנה בכורות מה ב, וראה ערך כהן וערך עבודה), אף חלוצה לכהן בכלל (רש"י שם).

ואין נוהגים בו קדושה לקרות בתורה ראשון, ואינו נושא את כפיו (שו"ת הרא"ם א נט; מגן אברהם קכח ס"ק נז).

האישות

חלוצה לכהן יש לו בה קדושין, וצריכה ממנו גט, והרי היא כאשתו לכל דבר (תוספתא יבמות ב ג), והוא הדין שיש לה כתובה (יבמות פד א, ושם פה א, וכתובות ק ב; טור ובית יוסף אבן העזר קטז, ראה ערך כתובה)^[3].

אף בתנאי-כתובה (ראה ערכו) ושאר זכויות וחובות האישות, כגון מזונותיה, פדיונה וקבורתה, וכן פירות נכסי מלוג, ומציאתה, ומעשה ידיה, והפרת נדריה, וירושתה, וליטמא לה (ראה ערך תנאי כתובה), דין חלוצה לכהן כדין חייבי לאוין (ראה יבמות פה א. וראה ערך חיבי לאוין).

כהן הבא על החלוצה פסלה (יבמות פה א), היינו שנעשית חללה (ראה ערכו) מדרבנן (רמב"ם איסורי ביאה יט ח; טוש"ע אבן העזר ז יט. וראה ערך חלל: חללה).

אף ולד חלוצה לכהן פסול (יבמות פה א, ראה מכות ב א בן גרושה ובן חלוצה), והוא חלל (ראה ערכו) מדרבנן (רמב"ם איסורי ביאה יט ח; טוש"ע ז יט. וראה ערך חלל: חללה).

בחליצה שאינה ראויה

כל שאינה ראויה לחליצה, אם נחלצה לא נפסלה לכהונה (רמב"ם איסורי ביאה יז יח, ובמגיד משנה שמקורו ממשנה יבמות לה ב, הובא להלן; החינוך מצוה רסח). וכן כל מקום ששנו חכמים בחליצה שאינה חליצה, או שלא עשה כלום, או שאינה כלום, הרי היא כאילו לא נחלצה, ולא נפסלה מן הכהונה; וכל מקום ששנו חליצתה פסולה - נפסלה מן הכהונה (רמב"ם יבום ד כו, וראה ערך חליצה: חליצה פסולה), שהולכים בה להחמיר בכל דבר (מגיד משנה שם).

הערות שוליים