הגדרה^[1] - העוברים עבירה, שעונשה במזיד הוא כרת

גדרם וחיובם

גדרם

חייבי כריתות נקראים בין אלה שחייבים כרת ממש, מפני שעברו במזיד על עבירה שעונשה כרת (ראה משנה מכות כג א: כל חייבי כריתות שלקו כו' ועוד), ובין אלה שאינם חייבים כרת ממש, מפני שעברו על עבירה זו בשוגג (ראה זבחים ז א, שם י ב, שם מח ב), ובין אלו שלא עברו לא במזיד ולא בשוגג, אלא שהן נשים הנקראות עריות (ראה ערכו), שאם יבואו עליהן אנשים שהן אסורות להם, יעברו שניהם על איסור שעונשו כרת (ראה יבמות י ב, שם יד א).

מספרם

שלשים ושש כריתות בתורה נמנו במשנה (כריתות ב א), מהן שלא נאמר בהן אלא עונש כרת בלבד, ומהן שיש בהן מיתת בית דין אם היו שם עדים והתראה (ראה ערך חיבי מיתות בית דין), יתר על הכרת השוה בכולן (ראה רמב"ם איסורי ביאה א א, ורש"י כריתות ב א. וראה פירוטם להלן)^[2].

יש מן הראשונים שמנה ארבעים ושלשה חייבי כריתות, שיש בשגגתם חטאת קבועה (רמב"ם שגגות א ד. וראה ערך חטאת), עשרים וששה בעריות (ויש גירסאות ברמב"ם: עשרים ושלש), ושבעה עשר בשאר עבירות לא תעשה (רמב"ם שם), מלבד החייבים כרת על ביטול עשה (ראה להלן: בביטול עשה), או על לאו שאין בו מעשה, שאין בשגגתם חטאת (ראה רמב"ם שם ב), ומלבד אלו שיש בשגגתם קרבן עולה ויורד (ראה רמב"ם שם ג. וראה ערך טמאת מקדש וקדשיו).

התראה

חיוב כרת אינו צריך התראה (סנהדרין מ ב, וראה ערך התראה)^[3].

בעריות

עונשם

הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה בפרשת אחרי מות (ראה רמב"ם אישות א ה. וראה ערך עריות), במזיד - חייב כרת, שנאמר בסוף הפרשה: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (ויקרא יח כט. רמב"ם איסורי ביאה א א) - שניהם, הבועל והנבעלת (רמב"ם שם. וראה ערך אשה, וערך גלוי עריות).

חייבי כריתות שבעריות, יש מהם שאינם אלא בעונש כרת בלבד, ויש מהם שדינם במיתת בית דין, אם היו שם עדים והתראה (רמב"ם איסורי ביאה א ז)^[4].

ממזרות

הבא על אחת מן העריות שיש בהן כרת בלבד, ואין בהן מיתת בית דין, נחלקו תנאים אם הולד ממזר (יבמות מט א, ורש"י קדושין עד ב). הלכה שיש ממזר מחייבי כריתות (יבמות שם; רמב"ם איסורי ביאה טו א; טוש"ע אבן העזר ד יג, וראה ערך ממזר).

קידושין

חייבי כריתות אין קידושין תופסים בהן (יבמות שם, וראה שם כ ב; רמב"ם אישות ד יב; טוש"ע אבן העזר מד ו. וראה ערך קדושין), חוץ מן הנידה - שאם קידש פנויה בימי נידותה, הקידושין תופסים (רש"י קדושין סח א ד"ה אפילו)^[5].

בשאר עבירות

חייבי כריתות שבשאר עבירות לא תעשה שנמנו במשנה (ראה משנה כריתות ב א), יש מהם שאינם אלא בעונש כרת בלבד, ויש מהם שאם היו שם עדים והתראה מיתתם בסקילה (ראה ערכו), והם בכלל חיבי-מיתות-בית-דין (ראה ערכו).

שאינם אלא בכרת בלבד הם:

(א) הטמא שאכל קדש (כריתות ב א, ומכות יג א. וראה רמב"ם שגגות א ג, וראה ערך טומאת מקדש וקדשיו).

(ב) הבא אל המקדש טמא (כריתות ומכות שם; רמב"ם שגגות שם. וראה ערך הנ"ל וערכים: שלוח טמאים; ביאה במקצת; בית המקדש)^[6].

(ג) האוכל חלב (כריתות ומכות שם; רמב"ם מאכלות אסורות ז א. וראה ערך חלב).

(ד) האוכל דם (כריתות ומכות שם; רמב"ם מאכלות אסורות ו א. וראה ערך דם (א)).

(ה) האוכל נותר (כריתות ומכות שם; רמב"ם פסולי המוקדשין יח י. וראה ערך נותר).

(ו) האוכל פגול (כריתות ומכות שם; רמב"ם פסולי המוקדשין יח ו. וראה ערך פגול).

(ז) השוחט קדשים חוץ לעזרה (כריתות ומכות שם; רמב"ם מעשה הקרבנות יח ג. וראה ערך שחוטי חוץ).

(ח) המעלה קרבן חוץ לעזרה (כריתות ומכות שם ; רמב"ם מעשה הקרבנות יח ב. וראה ערך העלאת חוץ).

(ט) האוכל חמץ בפסח (כריתות ומכות שם; רמב"ם חמץ ומצה א א. וראה ערך חמץ).

(י) האוכל ושותה ביום הכפורים (כריתות ומכות שם; רמב"ם שביתת עשור א ד. וראה ערך יום הכפורים).

(יא) העושה מלאכה ביום הכפורים (כריתות ומכות שם; רמב"ם שביתת עשור א א. וראה ערך יום הכפורים).

(יב) המפטם את שמן המשחה (כריתות ומכות שם; רמב"ם כלי המקדש א ד. וראה ערך שמן המשחה).

(יג) המפטם את הקטרת (כריתות ומכות שם; רמב"ם כלי המקדש ב ט; וראה ערך קטרת).

(יד) הסך בשמן המשחה (כריתות ומכות שם; רמב"ם כלי המקדש א ד. וראה ערך שמן המשחה).

שיש בהם מיתת בית דין הם:

(א) המגדף (כריתות ב א; רמב"ם שגגות א ב. וראה ערך מגדף).

(ב) העובד עבודה זרה (כריתות שם; רמב"ם עבודה זרה ג א. וראה ערך עבודה זרה).

(ג) הנותן מזרעו למולך (כריתות שם; רמב"ם עבודה זרה ו ג. וראה ערך מולך).

(ד) בעל אוב וידעוני (כריתות שם; רמב"ם עבודה זרה ו א. וראה ערך אוב).

(ה) המחלל את השבת (כריתות שם; רמב"ם שבת א א. וראה ערכים: שבת; אבות מלאכות).

עבירות נוספות

מלבד חייבי כריתות שנמנו, מצינו עוד עבירות שאמרו בהן חיוב כרת:

(א) הפורק עול^[7]; (ב) המגלה פנים בתורה^[8]; (ג) המיפר ברית בשר^[9] (שבועות יג א).

שאין להם חלק לעולם הבא

וכן אמרו במשנה וברייתא בכמה דברים אחרים שהעושים אותם אין להם חלק לעולם הבא (ראה משנה סנהדרין צ א וברייתא שם צט א. וראה ערך עולם הבא), וכתבו ראשונים שנכרתים ואובדים ונדונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים (רמב"ם תשובה ג ו).

ויש מן הראשונים שכתבו, שעבירות אלו חמורות משאר חייבי כריתות, שכל חייבי כריתות נכרתים מן העולם הזה (ראה ערך כרת), והעוברים על עבירות הללו נכרתים מן העולם הזה ומן העולם הבא, כדרך שאמרו בעבודה זרה (שערי תשובה ג קכא).

מקלל ומכה אביו ואמו

מקלל (ראה ערכו) אביו ואמו, אמרו בירושלמי שחייב כרת (ירושלמי סנהדרין ז יא). וכן מכה אביו ואמו (ראה ערכו), יש מן הראשונים שכתב שחייב כרת (החנוך מצוה מח). אבל רוב הראשונים כתבו שאין בהם כרת (תוספות כתובות לז ב ד"ה מיתות ועוד).

עבירות נוספות

מסית ומדיח, מכשף, נביא שקר, ועדים זוממין (ראה ערכיהם), יש מן הראשונים שכתב שהם מחייבי כריתות (רא"ם ויקרא ד ב), אבל רוב הראשונים כתבו שכל אלה אין בהם כרת (הראב"ד בתורת כהנים שם; תוספות כתובות שם, וראה מנחת חינוך מצוה תקיא).

רוצח

רוצח (ראה ערכו), יש מן האחרונים שכתב שאם אין בית דין יכולים לענשו במיתה, חייב כרת, או מיתה בידי שמים (פני יהושע מכות ז ב, ראה ערך מיתה בידי שמים).

בביטול עשה

מצוות עשה שחייבים על ביטולן כרת, לא מצינו בכל התורה אלא שתים (ספר המצות לרמב"ם שורש יד; ספר החנוך ב. וראה כריתות ב א), והן: מצות קרבן פסח (ראה ערכו), ומצות מילה (ראה ערכו)^[10].

כשלקו

חייבי כריתות שאין בהם מיתת בית דין, שנימנו במשנה בין חיבי מלקיות (ראה ערכו), שאם התרו בהם למלקות - לוקים (ראה מכות יג א), נחלקו תנאים אם חייבים כרת אף לאחר שלקו, הלכה שאינם חייבים כרת (מכות כג א,ב; רמב"ם סנהדרין יז ז).

ונחלקו ראשונים: יש מפרשים אף בלא תשובה (המאור ורמב"ן במלחמות סוף מכות); ויש מפרשים שדווקא כשעשו תשובה (פירוש המשניות לרמב"ם מכות שם, וראה בהל' תשובה א א בכל חייבי מלקיות).

בזמן הזה

בחייבי כריתות שיש בהם מיתת בית דין, יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם לקו על ידי בית דין לא נפטרו מידי כריתתם (שו"ת הרלב"ח בקונטרס הסמיכה). ויש מוכיחים בדעת גאונים, שנפטרו מידי כריתתם, וכן בזמן הזה שאין לנו בית דין סמוכים (ראה ערכים: בית דין; סמיכה), חייבי כריתות שיש בהם מלקות, בית דין מלקים אותם ונפטרים מידי כריתתם (ראה שו"ת הגאונים ליק עה, ושערי תשובה מה), אבל מי שחילל שבת במזיד בזמן הזה, כיון שאין בו מלקות מה אפשר לנו לעשות לו, אלא שמכל מקום מלקים אותו ומבזים אותו כדי שלא ישנה באולתו (שו"ת הגאונים שם. וראה פירוש המשניות לרמב"ם חולין א ב), ויש מן הגאונים שכתבו, שהבא לבית דין ואמר חיללתי שבת או עברתי עבירה, אם רצה לעשות תשובה מלקים אותו ועושים לו כפרה, וזו היא כפרתו שהמלקות במקום מיתה (בית יוסף בבדק הבית יורה דעה קנז, בשם הגאונים), ופירשו אחרונים בדבריהם שכל חייבי כריתות מתכפרים על ידי מלקות, אף כשאין חייבים מן הדין (אור שמח סנהדרין יז ז). ויש שנראה מדבריהם שאף בחייבי כריתות על ביטול עשה של פסח ומילה, שייך מלקות לפטרם מכרת (ראה רא"ם חיי שרה וב"ח יו"ד סוף רסא. וראה שו"ת חכם צבי מט שתמה על הרא"ם).

יש מן האחרונים שכתב, שבזמן הזה יש להתענות שלשים ותשעה ימים כנגד שלשים ותשע מלקיות, להיפטר מכרת (שו"ת חתם סופר או"ח קעה. וראה ערך תענית).

בהוחזק רשע

מי שלקה ושנה על אותו איסור כרת, וכן מי שעבר על איסור כרת והתרו בו למלקות והרכין בראשו או שתק, וחזר ועשה כך, והתרו בו והרכין בראשו או שתק, שהדין הוא שאין מלקים אותו, לפי שלא קיבל עליו התראה (ראה ערך התראה), אם עבר פעם שלישית אין מלקים אותו, אלא מכניסים אותו לכפה (ראה ערכו) ומאכילים אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת (ראה סנהדרין פא ב, ורמב"ם סנהדרין יח ד-ה). ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא (רש"י סנהדרין שם ד"ה והיכא).

כשעשו תשובה

אף שבעונשים המסורים לבית דין, אפילו עשה תשובה אין בית דין מוחלים לו, חייבי כריתות שעשו תשובה, בית דין של מעלה מוחלים להם (מכות יג ב), ויכולים לפטור עצמם מעונש הכרת על ידי התשובה (רש"י שם ד"ה ר' עקיבא). ונחלקו תנאים: יש סוברים שהתשובה תולה עד שיבוא יום-הכפורים (ראה ערכו) ויכפר, ולדעת ר' ישמעאל התשובה ויום הכפורים תולים ויסורים ממרקים (יומא פה ב; רמב"ם תשובה א ד). ויש מן הראשונים מפרשים שלדברי הכל התשובה הגמורה מכפרת בכל עת, אלא שהיא נמצאת שלמה יותר ביום הכפורים (מאירי יומא פה ב), וכן מה שאמרו יסורים ממרקים, היינו שיש להיזהר ולהפליג בתשובה לפי חומר העון, ולעולם אין הפרגוד ננעל בפני התשובה הגמורה (מאירי יומא פו א. וראה ערך תשובה).

הערות שוליים