|
זכירת מעשה העגל הגדרה[1] - מצות זכירת החטא שחטאנו במעשה העגל חיובהזְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה', וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה' וַיִּתְאַנַּף ה' בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וגו' (דברים ט ז-ח), יכול בלבך, כשהוא אומר 'אל תשכח' הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים 'זכור', שתהא שונה בפיך (תורת כהנים בחוקותי פרשה א ג). ונחלקו ראשונים:
ענף מצוהעל הצד שיש חיוב בדבר יש מהאחרונים שכתב, שאם אנו מצווים לזכור מה שהקציפו אבותינו לפני ה' במדבר, קל וחומר שכענף מצוה חובה לכל איש ואיש לזכור מה שהוא בעצמו הקציף מיום היותו, וכן חובה לזכור עוונות אבותינו הקרובים לנו, כמו שנאמר: וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם (ויקרא כו מ), ונבוש מלפניו יתברך, ואז יכנע לבבנו הערל (ספר חרדים מצוות עשה מן התורה ד כג). זכירה בלביש מהפוסקים שכתב לקיים זכירה זו בלב (ראה לעיל), כשאומר בברכת אהבת עולם שבשחרית תיבת "באהבה" - שבמילים: ליחדך באהבה (שלחן ערוך הרב או"ח ס ד, בשם יש מי שאומר) - לכוין פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את השם, דהיינו במעשה העגל (מגן אברהם שם סק"ב; שלחן ערוך הרב שם , בשם יש מי שאומר). במצוות נוספותשער שכורכים בו את הפרשיות של תפילין, שנהגו שיהיה של עגל (ראה ערך תפלין. רמב"ם תפילין ג ח; שו"ע או"ח לב מד), הרי זה כדי שיזכור מעשה העגל ולא יחטא, שנאמר: הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ (יהושע כב יז. שמושא רבא שבסוף הלכות קטנות לרא"ש (מנחות), תפלין; בית יוסף שם, בשמו)[3]. הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
