|
הוראת בית-דין הגדרה[1] - פסק הלכה של סנהדרין הגדולה תקפההחיוב לשמוע להוראת בית דיןבית דין הגדול שבירושלים - סנהדרין גדולה - הם עמודי ההוראה, ועליהם אמרה תורה: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה (דברים יז יא), וזו מצות עשה (רמב"ם ממרים א א), וכל מי שאינו עושה כהוראתם עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים שם. רמב"ם שם ב). כשהורו על ימין שהוא שמאל, וכשיש שם חכם ראוי להוראה שסובר שטעו, ועל התקנות והגזרות שעשו אם יש עליהן העשה והלאו, ועל סדר השאלות לבית דין הגדול בספק בדין - ראה ערך בית דין הגדול. תקפה של הוראת בית דיןמלבד החיוב לשמוע להוראת בית דין, תקפה של הוראת בית דין נוגע לדינים אלה:
גדרהאימתי נגמרה ההוראההוראת בית דין נחלקו בה אמוראים אימתי נגמרה הוראה:
הוראה של טעות במציאותהוראה של טעות במציאות, אין זו הוראה, כגון הורו בית דין ששקעה חמה בשבת והתירו לעשות מלאכה, ולבסוף זרחה החמה, אין זו הוראה אלא טעות, וכל שעשה מלאכה על פיהם חייב חטאת, ובית דין פטורים מפר העלם דבר של ציבור, כשעשו הציבור על פיהם (יבמות צב א, ורש"י ד"ה אין; רמב"ם שגגות יד ג). באשת איש שהתירוה על פי עד אחדהורו בית דין באשת איש שמותרת להינשא על פי עד אחד שהעיד שמת בעלה, ולבסוף בא בעלה, נחלקו אמוראים:
בדבר המפורש בתורההורו בית דין בדבר המפורש בתורה, שהצדוקים מודים בו, אינם חייבים בפר העלם דבר של ציבור, לפי ש"זיל קרי בי רב" [לך ותקרא בבית הספר] הוא (הוריות ד א), לפי שאין זו הוראה גמורה, עד שיורו להיתר בדבר אסור שאינו כתוב בתורה בפירוש (רש"י שם ד"ה ואין בי"ד), ואין זו שגגת הוראה אלא שכחה (רמב"ם שגגות יד ב. וראה ערך דבר שהצדוקים מודים בו). עד שיורו כולםבית דין הגדול שישבו להורות אינה הוראה עד שיהיו כולם ועד שיורו כולם, או רובם והמיעוט שתקו, אבל אם חלק אפילו אחד מהם ואמר טועים אתם, פטורים מפר העלם דבר של ציבור, והיחיד שעשה על פיהם חייב, שנאמר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ (ויקרא ד יג) - עד שישגו כולם (תורת כהנים חובה ד, וברייתא הוריות ג ב, ורמב"ם שגגות יג א). וראה ערך פר העלם דבר של צבור וערך שגגת הוראה על פרטי הדינים. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
