הגדרה^[1] - חכמים אינם גוזרים בטומאה יותר מדאי, שלא להרבות בטומאת טהרות

כלל זה נאמר ביחס שבין טומאה לאיסור בגזירות שגזרו חכמים (ראה ביצה ז א), כלומר: אפילו במקום שחכמים גזרו איסור על איזה דבר מחמת חשש מסוים, ואותו חשש ישנו אף בנוגע לטומאה, מכל מקום אין ללמוד מזה שגזרו אף על טומאה, שאף על פי שמצינו בהרבה מקומות טומאות מדרבנן, בכל זאת חששו חכמים להפסד טהרות, ולא בכל מקום שגזרו באיסור גזרו אף בטומאה (ראה רש"י ביצה שם ד"ה וכי תימא וד"ה ואפושי).

וכן להיפך אם מצינו שהקילו חכמים ולא גזרו בטומאה, אין להוכיח מזה שאף באיסור לא גזרו, כי בטומאה משום 'אפושי טומאה לא מפשינן' הוא שלא גזרו, אבל באיסור יתכן שגזרו (ראה ערך איסורא מטומאה לא ילפינן).

הערות שוליים