|
אפיקומן הגדרה[1] - פרוסת המצה שחייבים לאכול בזמן הזה בסוף הסעודה בליל הסדר של פסח שמו ומצותואפיקומן ומשמעותו בזמן שקרב הפסחאפיקומן לא נמצא בתלמוד כשמה של מצה זו, אף על פי שמקורו נובע מהמשנה (ראה פסחים קיט ב), אבל הוזכר בראשונים ובאחרונים (תוספות מגילה כא א ד"ה לאתויי; המנהיג הלכות פסח עמ' תפו; רוקח רעו; סמ"ג עשין מא; טוש"ע אורח חיים תעז ב, ובאחרונים). בתלמוד הוזכר במובן שלילי: אין מסיימים את סעודת קרבן הפסח באפיקומן, והכוונה לקנוח סעודה, שאסור לאכול כלום אחר הסעודה, ופירושו: "אפיקו מן" - הוציאו והביאו מיני מתיקה לקנוח סעודה (פסחים קיט ב, וברשב"ם ד"ה כגון. וראה ערך אכילת פסחים), או שהוא שם יווני לפרפראות ומגדים שאוכלים בקינוח סעודה (ראה פרוש המשניות לרמב"ם פסחים שם; מוסף הערוך לערך אפיקומן; מילון יאסטרוב. וראה תוספות רבי עקיבא איגר למשניות פסחים י ח, בשם התשבי[2]). בזמן שבית המקדש קייםנאמר במשנה: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן (פסחים קיט ב), ונחלקו אמוראים בפירוש הדבר:
פירוש המילה "אפיקומן" תלויה בדעות הללו:
אפיקומן ומצותו בזמן הזהבזמן הזה, שאין קרבן פסח, נחלקו אמוראים:
ונחלקו ראשונים:
ברכת על אכילת מצהלדעת הראשונים הסוברים שכזית זה של אפיקומן הוא המצה של חובה שאנו יוצאים בה ידי מצות אכילת מצה (ראה ערכו), מכל מקום מברכים ברכת 'על אכילת מצה' בתחילת הסעודה, אף שאותה אכילה אינה לשם חובה, מפני שאי אפשר שלאחר שמלא כריסו ממנה יחזור ויברך עליה, לכן מברך בראשונה ומתכוין אף על כזית שבאחרונה (רש"י ורשב"ם פסחים קיט ב ד"ה אין). "צפון"האפיקומן רמוז בסימני הסדר של פסח (ראה ערכו) במלה "צפון", לפי שמטמינים אותו במפה – זכר לפסח (טור או"ח תעז), שנאמר "מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם" (שמות יב לד. מהרי"ל סדר ההגדה כא) - או תחת הכר (שו"ת מהרש"ל פח. וראה ערך סדר של פסח)[4]. נהגו הקטנים לחטוף את האפיקומן לאחר שבעל הבית טמן אותו, שעל ידי זה לא ישנו ויתעוררו לשאול (חק יעקב תעב סק"ב)[5]. סדר אכילתואחר גמר כל הסעודה אוכלים כל אחד מחצי המצה האמצעית משלש המצות שנתן מתחילת הסדר תחת המפה לאפיקומן (ראה ערך סדר של פסח: יחץ), שעור כזית (שבלי הלקט ריח; שו"ע או"ח תעז א). אף נשים חייבות באכילת אפיקומן (משנה ברורה תעז סק"ב. וכן משמע מטוש"ע תעב יד). יש שנהגו לקחת האפיקומן הטמון במפה ולשלשלו לאחוריו וללכת עמו בבית ד' אמות, ואומרים כך היו אבותינו הולכים עם משארותם צרורות בשמלותם (שו"ת מהרש"ל פח)[6]; ויש שכתבו שלא נהגו כך (שלחן ערוך הרב תעז ה; חק יעקב תעז סק"א). יש שכתבו מנהג לשבור חתיכה מהאפיקומן ותולים אותה (שו"ת שבות יעקב ג נב. וראה באר היטב שם סק"ד), והוא זכרון ליציאת מרצים (שערי תשובה שם סק"ד); ויש ששללו מנהג זה משום ביזוי אוכלים (קיצור של"ה, הובא בשבות יעקב שם). אבד האפיקומן – יש אומרים שיאכל ממצה שמורה אחרת (רמ"א או"ח תעז ב, על פי רוקח רפג); ויש אומרים שיכולים לסמוך על המצה שאכלו כבר בסעודה ואין צריל לאכול מצה אחרת (ב"י שם, בשם כלבו והרא"ש; פרי חדש שם ב). שיעורויש אומרים שלסוברים שהאפיקומן הוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח (ראה לעיל דעת רש"י והרשב"ם), צריך לאכול מקודם כזית מצה בכריכה עם מרור ולטבלו בחרוסת, כדרך שהיו עושים במצה שעם הפסח לדעת הלל הזקן (ראה ערך אכילת מרור), ואחר כך לאכול עוד כזית מצה בלבד, כפי דעת חכמים החולקים על הלל (ראה ערך הנ"ל. רא"ש פסחים י לד לדעתם, ובפירוש דבריו ראה ב"ח או"ח תעז, ודרישה שם סק"א; טור תעז לדעתם), אבל לסוברים שאינו אלא זכר לפסח בלבד, אין צריך לאכול אלא כזית אחד (רא"ש שם; טוש"ע שם)[7]. ולכתחילה נוהגים לאכול שני כזיתים (מהרי"ל סדר ההגדה; ב"ח או"ח תעז), אחד זכר לפסח, ואחד זכר למצה הנאכלת עמו (ב"ח שם; מגן אברהם שם סק"א). ויש אומרים שהשני זכר לחגיגה (ראה ערכו) הבאה עם הפסח (חיי אדם קל יט, הסדר בקצרה יג; הגדה של פסח חיים לראש [פלאג'י]). יש מי שנהג להכניס לפיו כזית מן האפיקומן, ואחר כך להכניס את השני וללעוס אותם יחד ולבולעם (מנהגי בעל החתם סופר י יז); ויש מי שכתב שלא יאכלם בבת אחת אלא בזה אחר זה (הליכות שלמה מועדים פסח ט נד. וראה בדבר הלכה שם בטעם הדבר). מי שקשה לו לאכול שעור כשני זיתים, כגון שהוא זקן או חלוש, יכול לאכול כזית אחד, ויכוון עליו שהוא זכר לפסח (שו"ע הרב או"ח תעז ג; בן איש חי פרשת צו אות לה; כף החיים תעז סוף סק"א). אופן וזמן אכילתואוכלים את האפיקומן על השובע, זכר לפסח שנאכל על השובע (שו"ע או"ח תעז א. וראה ערך אכילת פסחים). אבל אם שבע כל כך בסעודה עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובע, אינו יוצא ידי חובה, כי אכילה גסה לא נקראת אכילה (רמ"א תעו א, ומגן אברהם שם סק"ב. וראה ערך אכילה גסה). אוכלים את האפיקומן בהסיבה [ראה ערכו] (רא"ש פסחים י כ; הגהות מיימוניות חמץ ומצה ז ח; טוש"ע או"ח תעז א); ויש אומרים שאין צריך הסיבה (ראה בבית יוסף תעב, ובפרי חדש תעז סק"א, שדייקו מדברי הרמב"ם חמץ ומצה ז ח). ובדיעבד אם שכח להסב - אין צריך לחזור ולאכלו בהסיבה (פרי חדש שם; שו"ע הרב תעז ד). צריך לאכלו קודם חצות[8], אף לסוברים שאין הוא נאכל לחובת אכילת מצה, שהרי הוא זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל קודם חצות (טוש"ע או"ח תעז א, וב"ח שם. וראה ערך אכילת מצה, וערך אכילת פסחים)[9]. שתיה לאחריואף על פי שאסור לאכול אחר האפיקומן (ראה לעיל), מכל מקום לשתות, אפילו יין, יש אומרים שמותר, שאין השתיה מבטלת טעם המצה (תוספות פסחים קיז ב ד"ה רביעי); ויש אומרים שאף שתיה מבטלת טעם המצה ואסור, מלבד מים שמותר (תוספות שם לדעת מפרשים, ובשם הרי"ף; דרשות מהר"י וייל קצג; דרכי משה או"ח תפא, בשמו; שו"ע הרב תעח, לדעת הרי"ף. וראה אוצר הגאונים פסחים שנח[10]). אכל אחריועבר ואכל אחר האפיקומן - יש אומרים שאין צריך לחזור ולאכלו (חק יעקב או"ח תעח סק"א); ויש שמצריכים לחזור ולאכול (אליה רבה שם תעז סק"ג, בשם אבודרהם). אכילה אחריו בליל יום טוב שניבליל יום טוב שני של גליות מעיקר הדין אין איסור לאכול ולשתות אחר האפיקומן, אלא שהמהדרים נוהגים בליל שני כליל ראשון לכל דבר, ואין ראוי לאדם להוציא עצמו מכלל זה (שבלי הלקט ריח, בשם הגאונים. וראה בית יוסף או"ח תפא). אכילה במקום אחדאין אוכלים את האפיקומן בשני מקומות, כמו דינו של קרבן הפסח (טור או"ח תעח; רמ"א שם א. ראה ערך אכילת פסחים), ואפילו בחדר אחד לא יאכלנו בשני שלחנות (מגן אברהם שם סק"ב); ויש מהראשונים החולקים וסוברים שבזה אין האפיקומן דומה לפסח, ומותר לאכלו בשני מקומות (תוספות קיט ב ד"ה אמר; בעל המאור פסחים כו ב; ראב"ד על הרמב"ם חמץ ומצה ח יד). הפסק בשינהלסוברים שאין אוכלים את האפיקומן בשני מקומות, אם ישן בתוך אכילת האפיקומן והקיץ, אינו חוזר ואוכל, שהשינה נחשבת הפסק, והרי הוא כאוכל בשני מקומות (רמב"ם חמץ ומצה ח יד; שו"ע או"ח תעח ב, על פי פסחים קכ ב ). בני חבורה - יש אומרים שאם ישנו מקצתם, חוזרים ואוכלים כשהקיצו, אבל ישנו כולם, אם נרדמו, לא יאכלו יותר, ואם נתנמנמו - יאכלו (רמב"ם ושו"ע שם, על פי משנה שם); ויש אומרים שבישנו מקצתם יש חילוק בין נתנמנמו לנרדמו, אבל ישנו כולם אפילו רק נתנמנמו לא יאכלו (רשב"ם פסחים קכ ב ד"ה רבי יוסי; רא"ש שם י לז; טור או"ח תעח. מחלוקתם בפירוש המשנה בפסחים שם). שכח לאכול אפיקומןטבלה 2 שכח ולא אכל את האפיקומן:
הטעם: שכיון שמברך ברכת המזון, עליו לשתות כוס שלישי, אף שאין זה גמר סעודתו, וכשמברך אחר האפיקומן עוד פעם ברכת המזון עליו לשתות שוב כוס של ברכת המזון, והרי בין כוס שלישי לרביעי אסור לשתות (ראה ערך ארבע כוסות, וערך סדר של פסח), ואף לאחר כוס רביעי לא יאכלנו, שאין מוסיפים על ארבע הכוסות, ולכן המצה שאכל בגמר סעודתו - שעל פי רוב היא מצה שמורה - עלתה לו לשם אפיקומן (שבלי הלקט ומרדכי שם. וראה תשובות רש"י שד). וכך הדין אפילו רק אמר הב לן ונברך, כיון שיש אומרים שאסור לו שוב לאכול עד שיברך ברכת המזון תחילה (ראה ב"ח שם).
ואם נזכר אחר שברך ברכת המזון קודם שברך על כוס שלישי, יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון וישתה אז הכוס השלישי (טוש"ע שם), שתיקנו כוס שלישי אחר גמר אכילתו, ולכן ישתה רק אחרי ברכת המזון של האפיקומן (ב"ח שם). אבל אם נזכר אחר ששתה הכוס השלישי, לא יאכל עוד, שיצטרך לשתות עוד כוס, והרי זה כמוסיף על הכוסות, ויסמוך על המצה שאכל בתוך הסעודה (טור שם, בשם ראבי"ה; שו"ע שם). אבל אם בתוך הסעודה לא אכל מצה שמורה משעת קצירה (ראה ערך מצה), יחזור ויטול ידיו ויאכל אפיקומן, ויברך ברכת המזון וישתה אחריה כוס, ואין זה כמוסיף על הכוסות, שכיון שכוס השלישי היה בטעות - חוזר הכוס שמברך עליו עתה להיות שלישי, וכן יעשה אפילו לא נזכר עד אחר שתיית כוס רביעי, שאין סדר הכוסות מעכב (שו"ת הרא"ש כד ג; שו"ע שם).
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
