הגדרה^[1] - אסור לערב איסור בתוך היתר, כדי לבטל את האיסור^[2]

האיסור, מקורו וטעמו

דאורייתא או דרבנן

יש מהראשונים הסוברים שאיסור זה הוא מן התורה, שכן מצינו באיל-נזיר (ראה ערכו) שאמרו "חידוש הוא" (חולין צח ב), כלומר: באיל נזיר שהוא שלמים ונאכל לבעלים, נאמר: וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל (במדבר ו יט), שמבשלים לכתחילה את הזרוע המורמת מן האיל עם האיל, אף על פי שהזרוע נאכלת רק לכהנים ואסורה לזרים, והיא נותנת טעם באיל הנאכל לזרים (ראה ערך טעם כעיקר), אלא שהטעם האסור מתבטל באיל, וההיתר הזה "חידוש" הוא, שהוא יוצא מן הכלל, הרי שבשאר איסורים אסור מן התורה לבטלם לכתחילה (הראב"ד בתמים דעים רלט, הובאו דבריו ברשב"א תורת הבית הארוך ד ג, ובשו"ת א תקד, ובר"ן חולין צח א ד"ה אמר).

אבל רוב הראשונים סוברים שאין איסור זה אלא מדרבנן, והחידוש שבזרוע בשלה הוא שהתורה ציוותה לבטל לכתחילה, מה שאין כן בשאר איסורים שעל כל פנים אין מצוה לבטלם (רשב"א ור"ן שם, בשם התוספות. וראה ש"ך יורה דעה צט סק"ז). ולמה אסרו חכמים, כדי שלא יהא כל אחד הולך ומבטל האיסורים, והרי זה נגד הכונה שדברים אלו יהיו אסורים (חתם סופר אורח חיים קכט, וחושן משפט כב, על פי תוספות פסחים ל א ד"ה לשהינהו).

ויש מהאחרונים המכריעים, שלבטל הטעם של האיסור בהיתר אינו אסור אלא מדרבנן, אבל לבטל גוף האיסור יבש ביבש ברוב אסור מן התורה, שלא מצינו היתר ביטול לכתחילה אלא כמו בזרוע בשלה, שהזרוע עצמה נשארת באיסורה, והטעם בלבד נבלע באיל ונתבטל, והרי הוא כאילו אינו במציאות, אבל כשגוף האיסור נשאר בעין בתוך התערובת אף אחר הביטול, אי אפשר שיהיה מותר מן התורה לבטלו (נודע ביהודה תנינא יורה דעה מה); ויש שהוסיפו להוכיח, שהרי אמרה תורה בטרפה: לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ (שמות כב ל), ובנבלה: לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי (דברים יד כא), ואם היה אפשר לבטל לכתחילה ברוב למה תצוה התורה להשליך לכלב ולתת לגר (חתם סופר יורה דעה שיט, וחושן משפט כב).

באיסורי הנאה

יש אומרים שבאיסורי הנאה הכל מודים שהאיסור לבטל לכתחילה הוא מן התורה, שהרי במה שמבטלו הוא נהנה מהאיסור, שמרבה ומגדיל מידת ההיתר (ישועות יעקב אורח חיים תרעז סק"א; חוות דעת יו"ד צט סק"ח); ויש אומרים שאופן הנאה זה נקרא שלא כדרך הנאתן, ואף הוא אינו אסור אלא מדרבנן (שו"ת רמ"ץ יורה דעה מב. וראה פרי מגדים יורה דעה צט שפתי דעת ס"ק יא).

בתרומה

יש מי שכתב שבתרומה לדברי הכל אסור לבטל לכתחילה מן התורה, שהרי בתרומה יש איסור לאבדה משום "מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי" (במדבר יח ח, ראה בכורות לד א), ואם נתערבה ברוב חולין הרי הוא מבטל את קדושת התרומה שבה, והרי זה כמאבדה (שו"ת אבני מילואים יח. וראה שדי חמד כרך ז פאת השדה מערכת א אות ו, שיש חולקים בזה. וראה אתוון דאורייתא כלל טו).

בשר בחלב

יש אומרים שמצד עיקר הדין מותר לבטל בשר-בחלב בששים, שכל שלא נתן טעם זה בזה לא בא לכתחילה לידי איסור כלל, שדרך בישול אסרה תורה ובלי נתינת טעם אין זה דרך בישול (ראה חולין קח א), אלא שמשום שלא לחלק בין זה לשאר איסורים גזרו חכמים אף כאן שלא לבטל לכתחילה (שו"ת ר' עקיבא איגר רז, וראה שם חילוקים בדבר).

צמר בפשתן

נתערב צמר עם פשתן קודם שנעשו חוטים, מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטל אחד מהם (טוש"ע יורה דעה רצט א, על פי ירושלמי כלאים ט א), ואין כאן משום אין מבטלין איסור לכתחילה, כיון שאין כל מין אסור מצד עצמו אלא החיבור הוא האוסר, והמין השלישי מבטל את החיבור, ונמצא שאינו מבטל את האיסור אלא את הגורם את האיסור (ט"ז שם ס"ק א)^[3].

גדרי האיסור

ביטול איסור שכבר נתערב

בכלל איסור ביטול לכתחילה הוא אפילו כשהאיסור כבר נתערב מאליו בתוך ההיתר, אלא שאין בו כדי שיעור ביטול, שאסור להוסיף היתר כדי לבטלו (שו"ע יורה דעה צט ה, על פי המשנה תרומות ה ט, וירושלמי שם ה ד).

פעולה לביטול האיסור

וכן אסור לעשות פעולה אחרת, שעל ידה יתבטל האיסור בתוך ההיתר. כגון אם האיסור הוא דבר-חשוב (ראה ערכו), שאינו בטל אפילו באלף, אסור לפצוע ולרסק את האיסור שנפל לתוך ההיתר בשביל לבטל חשיבותו כדי שיתבטל (גיטין נד ב; שו"ע יורה דעה קא ו. וראה תוספות יום טוב תרומות ד ח, ופרי מגדים יורה דעה משבצות זהב סק"ח).

להשליך אחד מהתערובת לים

וכן דבר חשוב שנתערב שאינו בטל, שאם נפל אחד מהתערובת לים, אנו תולים לומר שהאיסור נפל והותרו כולם (זבחים עד א) - אסור לכתחילה להפיל אחד לים (ראה תוספות שם ד"ה ונפלה, ויורה דעה קי ו), שהרי זה כמבטל איסור בידים (תורת הבית הארוך ד ב).

סילוק האיסור

אין בכלל ביטול איסור לכתחילה אלא כשהאיסור ישנו בעינו, והביטול בא על ידי שההיתר רבה עליו ומבטלו, אבל כשעושה פעולה להפיג את טעם האיסור, הרי זה כאילו שורף את האיסור ומותר. לפיכך:

מותר להכשיר כלי של יין נסך על ידי מילוי וערוי שלשה ימים במים (ראה ערך מלוי וערוי), ומותר לשתות את המים, לפי שההכשר אינו מטעם שנפלט היין מהכלי ובטל במים, אלא מפני שמפיג את טעמו וכאילו שורף אותו במקומו (ר"ן עבודה זרה לג ב ד"ה איבעיא).

וכן מותר להפסיד ולפגום דבר איסור, עד שיהא פגום בעצמותו, ואין בזה משום מבטל איסור לכתחילה (הרא"ה בבדק הבית ד ד)^[4].

וכן מותר לסחוט את האיסור ולהוציאו מתוך ההיתר, שאין זה מבטל איסור, אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האיסור, ואילו אפשר היה בחתיכת היתר שבלעה איסור לסחוט הבלוע לגמרי עד שלא ישאר ממנו כלום - היה מותר לעשות כן לכתחילה, אלא שאין אפשרות כזאת במציאות (שו"ת הרשב"א ח"א תצה. וראה ערך אפשר לסוחטו).

אמנם יש מהאחרונים המוכיחים שראשונים אחרים חולקים ואוסרים להסיר את האיסור שנתערב בהיתר על ידי תחבולה (שו"ת פני יהושע ח"ב כא. וראה דרכי תשובה צט ס"ק מה).

כשכוונתו לדבר אחר

אם אינו מתכוין לבטל האיסור אלא כונתו לדבר אחר, והאיסור מתבטל ממילא, אין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה. לפיכך:

דבש שנפלו בו נמלים מותר לחממו עד שיהא ניתך ויסננו, שאין כונתו לבטל את טעם הנמלים שבדבש, אלא לתקן את הדבש (יורה דעה פד יג, וט"ז וש"ך שם).

ומטעם זה התירה התורה להגעיל כלים, אפילו הם בני יומם (ראה ערך הגעלה), אף על פי שטעם האיסור הנפלט מהכלי נבלע במים ונתבטל, שאינו מתכוין לביטול זה אלא להכשיר את הכלי על ידי הוצאת האיסור הבלוע (ר"ן עבודה זרה לג ב ד"ה איבעיא).

דעות האחרונים באינו מתכוון

יש אומרים שלא התירו באינו מתכוין אלא בשאי אפשר באופן אחר, אבל אם יש דרך אחרת והוא עושה באופן שיש בו חשש איסור, נקרא ביטול לכתחילה ואסור (ט"ז יורה דעה קלז ס"ק ד, וראה שם בש"ך).

יש אומרים שההיתר באינו מתכוין הוא דוקא כשכבר נתערב אלא שאין בו כדי ביטול, אבל לערב לכתחילה בידים אסור אף כשאינו מתכוין לבטל (נודע ביהודה קמא יו"ד כו בהג"ה. וראה בנחלת צבי פד שהשיג עליו).

ויש אומרים שדוקא כשעושה מעשה המורה על היפך כונת הביטול מותר, כגון בהיתוך הדבש הרי מתכוין בפעולתו להוציא את הנמלים משם, וכן הוא אף בהגעלת הכלים, אבל מבלעדי זה אסור אף כשאינו מתכוין לביטול (שו"ת ר' עקיבא איגר עז)^[5].

בספק איסור

ספק איסור מותר לבטל לכתחילה (ש"ך פד סק"מ, וקיד ס"ק כא, וקטו ס"ק כח. וראה דרכי תשובה צט ס"ק לז שיש חולקים בדבר).

ביטול היתר שעתיד להיות איסור

נחלקו הפוסקים אם מותר לבטל דבר בעודנו היתר, כדי שיתבטל כשיגיע לכלל איסור, כגון לבטל חמץ קודם הפסח:

• יש אומרים שאסור, כיון שמתכוין לאכלו בזמן איסור (שו"ת הרשב"א תפה; מגן אברהם תמז ס"ק מב וס"ק מה), ולכן אסור לערב חָלָב במים בשביל לבשלם עם בשר, אפילו כשיש ששים במים נגד החלב (שו"ע הרב בקונטרס אחרון סי' תמב אות ג . וראה שו"ת צמח צדק הישן פ, ופרי מגדים צט שפתי דעת ס"ק כב).

• ויש אומרים שכל שמערבו בעודנו היתר, אין איסור בדבר (ט"ז אורח חיים תמז סק"ה, ותרכו סק"ב; פני יהושע לפסחים ל א בתוד"ה לשהינהו).

• ויש אומרים שאם כבר נתערב אלא שאין בו כדי ביטול, מותר להוסיף בזמן היתר, אבל לערב בידים לכתחילה אסור (מהרי"ט יורה דעה יח; פרי מגדים אורח חיים תמז משבצות זהב ס"ק ה).

• ויש מחלקים: בשאר איסורים, כגון חָלָב במים וכיוצא, כל שמבטלו בעודו היתר מותר, אבל בחמץ קודם הפסח אסור, מפני שחמץ שמו עליו אף קודם הפסח (צל"ח ביצה ד ב. וראה ערך חמץ מחלוקת הפוסקים בענין חמץ שמו עליו).

ביבש ביבש

יבש ביבש שנתבטל ברוב, אף על פי שאסור לבשלם יחד, שכן כשיבשלם יתן האיסור טעם בהיתר, מכל מקום מותר להוסיף עליו עד ששים ולבשלם, ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה, כיון שכל אחד ואחד בפני עצמו גם עכשיו הוא מותר (ר"ן חולין ק א ד"ה גרסינן; שו"ע יורה דעה קט ב, וראה שם ביאור הגר"א מקור מהירושלמי. וראה שדי חמד כללים מערכת א אות א).

ביטול דבר הפסול למצווה

דבר שפסול למצוה - יש אומרים שמותר לערבו בידים ולבטלו ברוב כשר, ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה, שכיון שמצוות-לאו-ליהנות-ניתנו (ראה ערכו), אינו נהנה מהביטול, ולכן מותר לבטל סכך הפסול לסוכה ברוב סכך כשר (ב"ח אורח חיים תרכו, בשם אגודה; מגן אברהם שם סק"ג).

ויש אומרים שאינו מותר אלא כשמערב קודם החג, שאין עדיין שם פסול עליו, והרי זה כמבטל איסור בזמן היתרו (ט"ז שם. וראה פרי מגדים יו"ד צט שפתי דעת ס"ק יא).

באיסורים דרבנן

דעות הראשונים

יש אומרים שאיסור דרבנן אסור לערבו בידים לכתחילה ולבטלו, אבל מותר להוסיף עליו היתר עד כדי שיעור ביטול, אם כבר נתערב מאליו, כאותה שאמרו (ביצה ד ב) בעצים של מוקצה שנפלו לתוך התנור ביום טוב שמרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלם (תורת הבית הארוך ד ג; שו"ע יורה דעה צט ו).

ויש אומרים שאיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה, כגון בשולי-גוים (ראה ערכו), וגבינת-גוים (ראה ערכו) ותרומת חוץ לארץ, מותר לערב בידים לכתחילה, שכן אמרו (בכורות כז א, וכן בטוש"ע יורה דעה שכג לענין חלת חו"ל. וראה שם בש"ך): תרומת חוץ לארץ מבטלה ברוב (תורת הבית שם, בשם יש מי שאומרים).

ויש אומרים שבתרומת חוץ לארץ בלבד הוא שהקילו, שכן הקילו בה גם בשאר דברים יותר מבאיסורים אחרים, אבל בכל איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה אסור לערב בידים (שם. וראה רמב"ן יבמות פב א ד"ה הא דאסיקנא, ובקונטרס אחרון סי' תמב אות ג. וראה בארוכה בדעת הרשב"א בזה בדרישה צט ס"ק ו).

ויש אומרים שאפילו להוסיף היתר כשכבר נתערב אסור אף באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה, ולא אמרו בעצי מוקצה להתיר אלא מפני שנהנה מן העצים לאחר שכבר נשרפו, אבל כשנהנה מממשות האיסור בעודו בעין, אסור (רא"ש ביצה א ב; רא"ה בבדק הבית ד ד; רמ"א צט ו, וראה שם בבאור הגר"א, ובט"ז אורח חיים תרעז סק"ד).

באיסורים שהם משום מראית העין

איסור דרבנן שאינו אסור אלא משום מראית-עין (ראה ערכו), לדברי הכל מותר להוסיף עליו היתר ולבטלו. לכן סאה זרעים שיש בה רובע הקב ממין אחר, שצריך למעט את המין האחר (כלאים ב א. וראה ערך כלאי זרעים), מותר לו אם ירצה להוסיף על הסאה ולא למעט את הרובע, ואין כאן משום ביטול איסור לכתחילה, שאין האיסור אלא מפני מראית העין (ירושלמי כלאים שם, וראה שם בהשמטות לציון ירושלים ובשדי חמד פאת השדה מערכת א אות יד)

שיעור דרבנן באיסור דאורייתא

באיסורים דאורייתא ושיעורים דרבנן, אסור לבטל או להוסיף היתר לדברי הכל, כגון איסור שנתערב בהיתר מין במינו, שמן התורה בטל ברוב ומדרבנן צריך ששים, אסור להוסיף היתר עד ששים כדי לבטל את האיסור (תורת הבית הארוך ד ג. וראה פרי מגדים צט משבצות זהב ס"ק יב).

עבר וביטל לכתחילה

מזיד ושוגג

כל האיסורים שריבה עליהם, שוגג מותרים, מזיד אסורים (ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירושלמי תרומות ה ג).

ביטל בידים, אלא שלא ידע הדין שאסור לבטל, דינו כשוגג לענין זה (תוספות בכורות כג א ד"ה סבר; ט"ז יורה דעה צט ס"ק ט. וראה ערך אומר מותר).

לפיכך סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין [שאינה בטלה לפי שהתרומה עולה באחד ומאה (תרומות ד ז; רמב"ם מאכלות אסורות טז טז, ותרומות יג א)], ואחר כך נפלו שם עוד חולין עד שנתבטלה התרומה - אם בשוגג מותר, ואם במזיד אסור (תרומות ה ט), שקנס הוא שקנסוהו חכמים על שעבר על האיסור של ביטול לכתחילה (פירוש משניות לרמב"ם שם).

שוגג באיסורי דאורייתא

יש סוברים שאיסור דאורייתא אם עירב בידים אפילו בשוגג אסור, שקונסים שוגג משום מזיד באיסורי תורה (ראה גיטין נג ב), ולא אמרו בתרומה וכיוצא בה שאם ריבה בשוגג מותר אלא כשכבר נתבטל מן התורה ברוב (פרי חדש צט ס"ק יב).

ויש מחלקים: לשיטת הסוברים שהאיסור לבטל לכתחילה הוא מן התורה (ראה ריש הערך), אף בשוגג אסור, ולשיטת הסוברים שכל האיסור הוא מדרבנן, בשוגג מותר (חוות דעת צט סק"ד. וראה בדרכי תשובה סק"ס דעת כמה אחרונים שלדברי הכל בשוגג מותר)

הכלולים באיסור

האיסור בדיעבד כשביטל במזיד הוא למבטל עצמו ולמי שנתכוין לבטל בשבילו (שו"ע יו"ד צט ה), שאם נתיר למי שנתבטל בשבילו יצוה לגוי או לעבד שיבטלנו בשבילו (בית יוסף וש"ך שם), אבל לשאר כל אדם מותר (שו"ע שם).

יש אומרים שאם זה שנתבטל בשבילו לא ידע שנתבטל עבורו מותר, שהרי הוא כשוגג (ט"ז סי' צט סק"י, בשם מהרש"ל); ויש חולקים, שכיון שמעשיו הרעים הועילו למבטל, הרי שוב יש לחוש שיעשה כן פעם אחרת לבטל בשביל אוהבו (פרי חדש צט ס"ק יג).

למכור לאחרים

אסור למכור לישראל אחר, שלא יהנה ממה שביטלו (רמ"א צט ה, בשם איסור והיתר).

והיינו דוקא כשלוקח מישראל ביוקר יותר ממה שגוי היה נותן, אבל כשלוקח אותו המחיר שגוי נותן מותר, שהרי אינו מרויח כלום מהביטול (ש"ך שם ס"ק יב); ויש אומרים שאפילו למכור ביוקר ממה שהגוי היה נותן מותר, כיון שלא נתקיים עיקר מחשבתו בביטול, שנתכוין לאכלו בעצמו (פרי חדש שם ס"ק יד. וראה פרי מגדים שם שפתי דעת ס"ק יב שחלק עליו).

אם ביטל סתם בשביל כל מי שירצה לקנות ממנו, הרי זה כמו שנעשה הביטול בשבילם ואסור לכולם (ריב"ש תצה. וראה חידושי רבי עקיבא איגר שהוכיח מזה נגד ט"ז והרש"ל).

כשנתרבה ביד עכו"ם

איסור שנתערב ביד גוי - יש אומרים שאסור לישראל לקנותו, שאף על פי שהוא בדיעבד, חשוב כלכתחילה, שהרי אין כאן הפסד ממון, ויכול הוא שלא לקנותו (שו"ת הרדב"ז ח"ג תתקעח); אבל הרבה חולקים בדבר וסוברים שדינו כדיעבד ומותר (ראה דרכי תשובה קח סק"ב).

הערות שוליים