|
אין מעבירין על המצות הגדרה[1] - מצוה הבאה לידו של אדם, אסור לעבור עליה ולעסוק במצוה אחרת הכלל ומקורומקור הכללשני מקורות נאמרו לכלל:
מדאורייתא או מדרבנןנחלקו ראשונים אם איסור זה הוא מן התורה (כן משמע מתוספות יומא לג א ד"ה אין מעבירין, ושם ב ד"ה עבורי), שהרי למדוהו מן הפסוק וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, ודרשה גמורה היא (חיי אדם סח יא; נשמת אדם כלל יג אות ב שם); או שאינו אלא מדרבנן, והדרשה היא אסמכתא (כן משמע מהמאירי יומא שם; שו"ת הרדב"ז ח"א תקכט); ויש מהאחרונים שכתב שלדברי הכל האיסור הוא מן התורה, אלא שהדרשה מהפסוק בלבד היא אסמכתא, ויסוד האיסור הוא משום בזוי-מצוה (דברי מלכיאל אורח חיים טז). טעם הכלליסוד האיסור הוא משום שאי אתה יודע שכרן של מצוות, ולא נדע איזה מצוה צריך מאד לשמרה, ואיזו למטה ממנה (פירוש המשניות לרמב"ם אבות ב א; שו"ת הרדב"ז ח"ד אלף פז); או משום בזוי-מצוה, שכשמניח המצוה שבאה לידו ועוסק באחרת, הרי זה בזיון המצוה הראשונה (דברי מלכיאל שם). אין מעבירים על המצוות מצינו: בשתי מצוות; בשני מקומות; בשני זמנים. בשתי מצוותבשני אופנים אמרו אין מעבירים על המצוות בשתי מצוות:
כשאינו יכול לקיים אלא אחת מהןכשאי אפשר לו לקיים שתי המצוות אלא אחת מהן, אסור לו לעבור על הקלה הבאה לידו בכדי לקיים את החמורה, אלא מצוה הבאה לידו יקיימנה, אף על פי שיתבטל מהאחרת. לפיכך:
והוא הדין אם באה לידו מצוה קלה שעל ידי קיומה יתבטל ממצוה חמורה הימנה שעוד לא נתחייב בה, שחייב לקיים המצוה שבאה לידו. לפיכך:
ויש חולקים וסוברים שאם אין לו פנאי לקיים את שתי המצוות לא שייך כלל אין מעבירים על המצוות, אלא מקיים את החמורה; וכן אם יש לפניו מצוה שאם יקיימנה לא יוכל לקיים אחר כך מצוה אחרת חמורה ממנה, מצוה חמורה עדיפה (חיי אדם סח א). הכל מודים שאם המצוה הקלה אפשר לה להיעשות על ידי אחרים, מניח הקלה ועושה החמורה, ועל זה נאמר: פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ (משלי ד כו), כלומר שישקול הליכותיו במצוות להניח מצוה קטנה ולעשות גדולה (מועד קטן ט א, וחידושי הר"ן שם). כשאפשר לו לקיים שתיהן
כשהראשונה קלה והשניה חמורהלא במצוות שוות בלבד שנו דין זה של קדימות, אלא אפילו אם זו שפגע בה תחילה היא מצוה קלה והשניה חמורה, אין מעבירים על המצוה הקלה בכדי לקיים את החמורה, שהרי תפלה של ראש קדושתה חמורה משל יד, ובכל זאת מניח של יד תחילה (שו"ת הרדב"ז ח"א קפז; חכם צבי קו; טורי אבן מגילה ז ב, בדעת רש"י יומא שם; דברי מלכיאל או"ח ח). ויש אומרים שאם השניה חמורה אין אומרים אין מעבירים על המצוות לעשות הקלה (טורי אבן שם, בדעת התוספות שם). כשהראשונה שאינה תדירה והשניה תדירההיתה הראשונה מצוה שאינה תדירה והשניה תדירה, נחלקו הפוסקים בדינו:
לפיכך, בראש חודש טבת שמוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשונה של ראש חודש שהיא תדירה ואחר כך של חנוכה, אם טעה והתחיל לקרוא בשל חנוכה, נחלקו הפוסקים בדינו:
כשהראשונה מדרבנן והשניה מדאורייתא כשהמצוה הראשונה היא מדרבנן והשניה היא מדאורייתא, נחלקו בדינו:
אם עבר ופגע במצוה האחרתעבר על המצוה ופגע במצוה האחרת, נחלקו בדינו:
לפיכך, הפוגע בתפלין של ראש תחילה, נחלקו בדינו:
אכן, יש שמפרשים בטעם הדעה השניה, שהוא מפני גזרת הכתוב "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו ח) - שכל זמן שהם בין עיניך יהיו שניים (מנחות לו א) - ולכן בהכרח לעבור על של ראש, למרות שאין מעבירים על המצוות (ט"ז שם סק"ה; ערוך השלחן שם ט), אבל במקום שדין הקדימה הוא משום אין מעבירים על המצוות, גם לדעה זו אם עבר ופגע באחרת חזר הדין של אין מעבירים על המצוות לאחרת (דברי מלכיאל או"ח ח). בשני מקומותקצירת העומרמצוה אחת שאפשר לקיימה בשני מקומות, אין מעבירים על המקום הראשון שבא לידו, ולפיכך אף על פי שמותר להביא את העומר מכל מקום בארץ ישראל, בכל זאת מצותו להביא מן הקרוב לירושלים (משנה מנחות סד ב), לפי שאין מעבירים על המצוות (גמ' שם, ללשון אחת). יש מן הראשונים שאמרו שבכלל לא נאמר אין מעבירים על המצוות אלא בשתי מצוות, אבל במצוה אחת לא שייך כלל אין מעבירים על המצוות (תוספות מגילה ו ב ד"ה מסתבר, בשם יש מפרשים), אבל נדחו דבריהם והוכיחו שאף במצוה אחת אין מעבירים על המצוות (תוספות שם). יחץ בליל הסדרבפריסת אחת מן המצות בליל פסח נחלקו ראשונים: יש אומרים שפורסים את המצה העליונה, לפי שאין מעבירים על המצוות (מרדכי פסחים, הסדר בקצרה; בגדי ישע שם יז, בשם המהרש"ל); ויש אומרים שאין מצוה בשבירת המצה לשנים, ואדרבה עיקר המצוה בברכת המוציא, ואם יבצע את הראשונה ויברך המוציא על השניה נמצא מעביר על המצוות (מרדכי שם, בשם הראבי"ה, ובגדי ישע שם). בשני זמניםמצוה אחת שאפשר לקיימה בשני זמנים, מקיימים בזמן הראשון, לפי שאין מעבירים על המצוות[3], ולפיכך:
כשהקיום לאחר זמן יהיה מובחר יותרבמה דברים אמורים כשאין הבדל בין קיום המצוה היום לקיומה בזמן מאוחר, אבל אם קיום המצוה לאחר זמן יהיה מובחר יותר, יש אומרים שמוטב לקיימה לאחר זמן, ולכן הרואה את הלבנה בחידושה בימי החול, ממתין לברך עליה עד מוצאי שבת כשהוא מבושם, אם אין חשש שמא יעבור הזמן ולא יספיק (תרומת הדשן לה, על פי יבמות לט א). מטעם זה יש אומרים שאין אומרים אין מעבירים על המצוות בצבור שאין להם אלא שני כבשים, ואם יקריבו אותם למוסף היום אין להם לתמיד של מחר, שהדבר שקול הוא איזה מהם קודם, אם התמיד שהוא תדיר, או המוסף שהוא מקודש (בעיא שלא נפשטה במנחות מט א), ומקריב איזה מהם שירצה (רמב"ם תמידין ומוספין ח כ), לפי ששניהם עבודת הקרבנות הם בבהמה אחת ולכן כמצוה אחת הם, ובמצוה אחת כשיש באופן אחד עדיפות ומעלה על האופן השני אין דין העברה על המצוות (חכם צבי קו). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
