[הייליגען. טרויען] (ירושלמי בפרק הרואה) כי אלהים קדושים הוא קדוש בכל מיני קדושות (בסוף גמ' דסוטה) אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא פי' החובה ק"ש בברכותיה והתפלה מפני שמוסיפין האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמיד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופי' צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא (יבמות מו כתובות נט נדרים פו ב"ק פט) כדרבא דאמר רבא הקדש החמץ ושיחרור מפקיעין מיד שעבוד פירוש כגון ישראל דשעבוד חמצו של נכרי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לנכרי והגיע שעת הביעור דנכרי הוא אלא חייל עליה איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור (יבמות מה) א"ר חמא הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו' קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (מכות יט מגילה י חגיגה ג ערכין לב זבחים קיב) קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל על שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב (כתובות כה) כמה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול. עשר בגבולין כבר פי' בערך עשר (ערכין יט) ביד עד האציל ורמינהי קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו'. (קדושין ג) מעיקרא תני לישנא דאורייתא והיא האשה נקנית ולבסוף תני לישנא דרבנן האיש מקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ובזו ההלכה נותן הבעל קדושין ואומר הרי את מקודשת לי נתנה היא ואמרה היא הריני מקודשת לך אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא חוששין מדרבנן (ובגמ') בביאה כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין עוד (שם נב) עוד (שם יג) קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת עוד (שם סה) המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודין: