[בינדען] (ב"ק מט ב"ב עו) וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך (ב"מ קח) הני צירי וחתימי והני שראי ושראי לית בה משום דינא דבר מיצרא. פי' ביד בר מיצר צרור הכסף צרור וחתום ואומר הניחוהו אצלי עד שיעמדו במשקלם וימסרו' לי ועכשיו יבאו (כלים פכ"ו) צרור המרגלין טמא צרור המעות רבי אליעזר מטמא פי' בגד או עור עשוי לצור בו מרגליות או מעות (כתובות סז) רבי אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה (ע"ז נו) והא קא מנסיך בידיה דציירנא ליה לידיה. (בב"ב קעד) (ערכין כג) רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסיה פי' שמא צרור של כסף התפישו הלוה למלוה קודם מיתתו שיפרע חובו מהם (שבת נב) העזים יוצאין צרורות לייבש: