[שטיין, פעלז] (כלים פכ"ו) רמ"א צרור שעה טהורות צרור עולם טמאות רבי יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות פי' לשני המלכים עושין חכמי האומות צלמים ונותנים ביריהם כ"ד אבנים ותחתיו ספל גדול של נחשת ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת לתוך אותו הספל ונשמע קול הספל בכל העיר ויודעין השעות פ"א אם היתה החמת שנאמרה בראש ההלכה קשורה בקשר ואינו מתוקן ואינו של קיימא והוא לשעה אינו מקבל טומאה ואם הוא קשר של קיימא ועומד בקשירתו לעולם מקבל טומאה ובזה אמרו צרור עולם טמאות (מקואות פ"ד) החוטט בצינור לקבל צרורות פי' חופר בצינור שיהא רחב שאם יפלו שם צרורות ילכו הם ולא יסתמו הצינור (בריש טבול יום) צרור שבככר וגרגר מלח הגדול פי' יש מנהג בכמה מקומות שמשימין סימן בככר אבן (חולין טו) בכל שוחטין בצור ובקנה: