[טהאל] (ברכות לד) אמר רב אשי חציף עלי מאן דמצלי בפקתא פי' כמו שדה או החוב (חולין לא) דמזמין ליה לכוליה עפרא דפקתא (ברכות נד) מר בריה דרבינא הוה אזיל בפקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחי לכו מיא משו ידיכו מצפרא ואתנו עלייהו לכוליה יומא (מ"ק ב) אמר רב חסדא זבונו מיא בפקתא דערבות פי' ארץ ציה רחוקה מן הישוב לזבוני מים כדי פרנסתו (נזיר מג) איכא אזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישיה (א"ב כמו בקעה בעברי):