[איין וויקלען] (שבת לח) לא יפקיענה בסודרין פי' מביאין סודר או מטלית ומניחין אותם בשמש עד שמתחממות יפה וכורכין הביצה בהן ושונין ומשלשין עד שתתגלגל (כלים פ"י) הכדור והפקעת של גמי (שם פי"ז) החמת שיעורה כפקעיות של שתי (חגיגה יב) בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (ב"ר פ' י) ויכלו כיצד ברא הקב"ה את עולמו נטל שתי פקעיות אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זה בזה ובהן נברא העולם (פ' י"ב) אלה תולדות נטל פקעיות של גמי וקשרם כנגד הפתח התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת (חולין קלח) ר' אליעזר אומר כפקעיות של שתי (בסוף גמ' דב"ק) ולא שירי פקעיות פי' קיבורא בארמית וסיסא בלישנא דרבנן וי"א פיקא בלא עין ע' מובלעת (א"ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת מפקע במנגנון ענין סבוב ואולי לשון מקרא זה פקעים ופקועות כי עגולים הם וכן נקרא כדור עשוי מן מטוה או מן גמי):