|
פקע [ברעכען, דריקען] (תענית טו) אין גוזרין תענית על הצבור לכתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים (מגלה יז) ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ורע ודוד כי אמרה בפ' תשיעית אמרה (שבת קמו) ושל גרוגרת מתיר מפקיע וחותך (ע"ז כח) רבי יעקב חש בפיקעא פי' מלשון פקיעה והיא פיקא כלומר מקום שנבקע בתחתוניות של אדם פ"א בין טבעת לטבעת בגרגרת ונינח פיקא להדי פקעא פירוש יניח סדק של גרעינה נגר חברתה פיקעה עילאה מה שיש לו בחוץ תתאה מה שיש לו בפנים בן פקועה כבר פי' בערך בן: ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|