[קעלטער בעזם] (ע"ז עה נדה סה) והלולבין והעדשין פי' רבינו גרשם ז"ל הדפין הנסרים שמניחין על גבי הענבים עדשים היינו הגת עצמו הים שבו דורכים הענבים והלולבין הן שתי קורות המתאימות שעומדין מכאן ומכאן לקורה הגדולה ובהן נועלין אותה הקורה הגדולה כל אלו מדיחן במים והן טהורין בלא טבילה משום דהדפין והלולבין הוו פשוטי כלי עץ והעדשים הים אע"פ שהוא כלי כיון דהוי מחובר לקרקע לא צריך טבילה והעקלים של נצרים היינו לאחר שמילאו כל הגת מן הענבים או מן זתים מפנין סביב ועושין שביל ליין שילך ויפול אל הבור ולפי שלא יתפזרו הענבים ויפלו אל השביל מביאין נצרים של דקלים וכורכין סביב לענבים כמין סייג קטן כדי שלא יתפזרו ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב כשעקל בית הבד כרוך עליה פי' הבד שנסדקה וקשורה ומהודקת כמין עריגה בזמורות שהן כגון חבלים לבלתי הפרד שבריה אמר לן רבי דרב האי גאון אמר מביאין כמין קופה גדולה נמוכה נקובה ומשימין סביב והינו עקלין של נצרין ואח"כ משימין הדפין עליהן וטוענין הקורה ויש שעושין אותן עקלין של בצבוץ מן נצרים של פשתן ארוך שקורין קנב"ץ ואותן צריך לנגבן כדאמרינן (ע"ז עה) באפר ומים ואפר לפי שהן בולעין היין אבל אם הן הנצרים של השיפה ושל גמי גם צריך לישנן לפי שהן בולעין היין הרבה ואין מתבטל מהן היין לא על ידי הדחה ולא על ידי ניגוב: