[אייטר. פייכטיקייט. זאפט] (בסוף מכשירין) אלו לא מטמאין ולא מכשירין הזיעה והליחה סרוחה (נדה נה) ט' משקין הן הזב זיעה ליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכזית פירוש ליחה סרוחה ליחה דבמורתה דם מגפתו אנבר"דורא בלע"ז (סנהדרין מט) ואחרי אבשלום לא נטה מאי טעמא אמר עדיין לחלוחית של בית דוד קיימת כלומר עדיין היה דוד בליחותו וכוחו: