[וואכערער] (בילמדנו בסוף אשה כי תזריע) לאחד שהיה חייב לדנסטס (ובאל חצר את מואב) למי שלוה משני דנסטין כיון שעשה גרנו ירדו שניהם ותפשו אותה. (ובבצר לך) אם הנחתם ע"ז ובאתם אצלי אני דינסטיס ליתן לכם שכר (ובסוף גמ' דפרק במה אשה) ירושלמי היושב בבית מרועע עושה מלאך דינסטיס שלו דכתיב ישיא מות עלימו כמה דתימא כי תשה ברעך משאת מאומה פי' מלוה ברבית בלשון יון דנסטס: