[געשענקע] (בב"ר פרשה י) הקב"ה עשה אסטטיבא ונתן דונטיבא ללגיונות וישבות ויברך (וביקרא רבה זאת תהיה ובסוף פר' זכור) בשר ודם נותן דונטיבא הה"ד הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (ובילמדנו בריש פרשת ואתחנן) והיו למלך תוסווריות בכל מדינה ושלח המלך לאפוטרופוס לחלק דונטיבם ללגיונות. פי' אצטטיבה עמידה לשון לעז כלומר שנח ממלאכה ונתן דוטיבה ל' לע"ז שבירכו במזונות (ובמה אקוב) משל ללגיון שמרד במלך ושלח לו דונטיבין ולא עוד אלא עוקרו ומחריבו ואלו בשעת שמרדו לא הזיקן אלא ליוה עמהן ענני כבוד לא זזו מהן המן והבאר לא מנע מהן וכו' (א"ב פי' בלשון רומי מתנות שמחלק שר צבא לחילות בעת צאתם נגד אויביהם עיין ערך אסטטיבא):