[לאך עפפענונג שטאך] (שבת קיז) לא צריכא דשקיל ליה בברזי פי' ברזי נקבים והכי קאמר מאן דבזע ליה לעור כשהוא מפשיטו מוכחא מילתא דלא בעי לעור ואין לו הנאה ממנו ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות (ב"מ מ) בגמ' דיוציא לו שתות ליין איכא טירחא ודמי ברזניתיה פי' טורחי' שמוכר לקונה לזה עכשיו ולזה למחר ומתבטל ממלאכתו והדמים למי שנוקב נקבים בחבית להוציא היין (ובב"ב צח) בגמ' המוכ' יין לחברו והחמיץ ולא אמרן אלא דלא תני ליה בברזא אבל שני ליה בברזא לא אמר רבא האי מאן דזבין חבית' דחמרא לחנוני אדעתא לזבינא ולמיהב ליה דמי ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא לאהדורה למוכר והני מילי דלא שני בברזיה אבל שני לא יכיל לאהדורה ליה דיכול מוכר למימר ליה ללוקח אנת הוא דאפסדתה כששנית הברזא נעכר היין והחמיץ ולא אמרן דינא הוא דמהדרה ליה אלא אכתי יומא לזבינ' לא מטא אבל מטה ולא זבנה לא יכול לאהדורה דלא הוה ליה לשהויה. (סנהדרין עו) והני מילי דברזי מברז. אכה בדוד ובקיר תרגום ואברזיניה בכותלא (ע"ז נט) דעד ברזא אסיר ואידך שרי (חולין ח) ליבן שפוד והכהו בו נידון משום מכות אש אלמא חבטא קדים התם נמי דברזי מברז פי' ברזא נקב: